Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 75

חצי אי סיני ■75 ערך הסחורות ד,יקרות שהם בוזזים» אהד הבדוים גנב- חרוזי מרגליות וחשב שהם גרעינים ראוים לאיילה, לקח ובשל איתם בקדרה, כשראה שאינן מתרביות על ידיי הבשול, בקש להשלימן החוצה, אבל בעת ההיא סר אליו־ איש אירופי מעיר עזה יקנה ממנו את המרגליות בערי איזה דבר מועט. אולם נחטא לאמת אם נאמר שאין לערבים נם מדות. טובית, ביחוד גדולה אצלם מדת הכנסת אירחים. בעד ■ מצוה זו הם גבינים לתת כל מה שיש להם, גם העני שבשקל אחד הוא חי עם משפחתו שבוע שלם- נבון־ לשחט בשביל אירח ואת כבשתו האהרון. הם חושבים לעצמם לכבוד גדול אם אורח סר אליהם ונדנה משלחנם ומנינים על האורח בחרוש נפש. "הנה נא לי שתי בנית אוציאה נא אתהן אליים r * , t t ... . ...ן .... ועשו בהן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר ־:־ 1 - v : - lv r ־:־r •ד שת¬ כי על כן באו בצל קירתי", המאמר הזה שנאמר לפני אלפי שנים מפיו של לוט אפשר לשמוע נם היים מפי הבדוי.• נסיתי פעם אחת להושיט לאכסניא שלי שקל כסף וארא, כי פניו מתכרכמים, עד מות חרה לו על הדבר הזה. במו העלבתיו עלבון גדול מנשוא, בקשתי להפיג את כעסו בדברי טעם, בי כך נוהגים אצלינו באירופי אך הוא זמן רב לא האמין. לדברי הערבים אינם יכילים גם להעלות-