Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 56

56 לו ח א ר ץ י ש ר א לי הבאר, ראיתי והנה המים זכים בבדולת, מהרתי ואשאב מהם בכלי ואגיש אל פי והנה הם מרים מאד, ולא רק אני, כי גם הגמל נשף בהם ולא אבה לשתותם. -ומה חוג׳א? שאל הערבי בלעג נשיב' אל האורחה. -צדקת, אדוני. מרים הם, אמרתי אליו, - היש פה עור בארות כאלה? -לא, אדוני. רק הבאר הזאת. אז נזכרתי מה שכתיב בתורה : הסע כדמה :את;שראל?דם סוף מצאו אל מ,דבר שור מלכי שלשת;?ים בלזרבר ולא מצאו מים: ייבואו פרתה ולא יכלו לשתיתמים — JT : T1T T- *T : T ממרה. כי מרים הם על בן קרא שמה מרה: וילינו העם עיל T * TT ♦j ’ י* ־־ •־ T : T* T J ־TT ־* T T - משה לאשר: .מה נשתה? דצעד) אל ה׳ייירהו ה' עץ וישלך אל המים ממתקו המ:ם'. אכן עבשו לא נמצא לנו עוד איש שימתיק דנו את המים המרים, ואנחנו נאנסג* לנסיע הלאה צמאים לדרכגי. אץ להתפלא כלל עד בגי ישראל שהיו מתליננים חמיד במסעיתיהם בחצי אי סיני על חמר המים, בי גם אם היו מוצאים בארות בכל חני־תיהם, בסר, נחשבו טי הבארות נגר מי שיתיר, יאור מצרים, הקלים והנעימים * גם מי שאר נהרות לרפש נחשבו בעינרהמצרים• אחרי מהלך של חצי שעה באנו אל מעין מים זכים המפכים מבין הסלעים. אילם גם טעם המים האלה לא היה נעים כלל, אבל בשעת הדחק שברנו בהם ■ ן<>י . ■יז