Luaḥ erets Yiśraʾel · 1907-01-01 · שנת התרס״ח - שנה שלש עשרה - 1907 · p. Seite 15

אל הפרת 15 פקד להחניכים, ואחרי רגעים מספר ישננו בלגו על חמורינו, ונצא דרך השער הקטן איש אחרי רעהו. לאיזה צד נלך? נשמע קיל שיאל: לפני שער שנם עד סמוך להר הזיתים, ענה ראש־ המורים, וידהר את סוסו ויעלם, והחטרים הגדולים והקטנים דצים אחרי חמיריהם. שורקים להם' בהשריקה הידועה זלהבושלים שבהם דוקרים במחט או בע־ן חד בקצה ■גבם למען ימהרו ללכת, היום היה יום יפה, השמש אך זה עתה יצא על הארק, ורשיסי הטל שעל אבני הנדרים ועלי האילנות ניצצו, כאבני החן המעולפים בזהב פרוים, הצפודים יזמרו את שירת הבוכך, והטבע כלה אומרת שירה. הנה "נבעת סקאפוסי אמר ראש־המירים, שעצר כרסן סיסי ועמר, על הגבעה הזאת, אמר בהראותו בידו על גבעה אחת לא גבוהה שבצפון העיר, עמד שיטוס עם חילצבאו ב ה צו ת ו על ירושלם והיא צופים הנזנרת במשנה. והיונים קראו לה כשם״סקאפום* יען ממנה רואים את כל העיר. "לאט לאט* בררתכם מטירד ההר, אמר הדיר ה. שעמר וחכה על האורחה, משכו את רסני חמוריכם לכלי ימהרו ללכת, וכן ירדנו מטורד ההר מעט מעט,