Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 145

145 חוזה בהקיץ יביחים חפשיים במלא טיבן המלה לא יבלו להיות באספה זו יען ה״ביבלים׳־ בתור קרובים אל הדת השלטת יבלו לדבר יאות נפשם בעוד אשי• החובבים היו מוכרחים להמנע מנגוע באחד מעקרי הדת השלטת. קמחי בחר לנושא נאומו לא את עת הסבבים באשר חשבו החובבים והביבלים, כי אם את עת החרבן, ויתאר את חיי האיסים והתוצאיח המוברחות מחייהם אלה, ואת הפרושים עם התוצאות המוברחית משטתם. ודרכם. בתוך דבריו השביל לציר את הארץ, טבעה, ואקלימה המורכב והנפלא: מצד אחד מישור וים תבלח, עם צמחים דרומיים, ירדן ובנרת המעוטרים בקטף ואולנדרה, שרון ושפלה עם תמרים רעננים הגורמים חיי שירה וחזיון, ומצד שגי הררי עד, לבנון וחרמין עם ראשים מכוסים בשלג עולמים, ארזים ואלונים ובל צמחי הצפין, א־יר קריר ומבריא המאמץ את רוח שואפיו ומגביר בהם את העצמה והמרץ, בעמק הירדן ובשפלה מתגברת השירה ואסים מתהלכים תחת צאלי התמרים ומוצאים פתרון לשאלת התבל, בטיסה למרום, ההרקעה לשחקים היא דבר רגיל אצלם, בכח שירי המה רואים בגי אדם עפים לשמים ובגי אלים יורדים מהם אד הארץ ומביאים לה "מלכות שטים* ובעת ההיא יושבת 10