Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 137

137 תזה בהקיץ לנשא איתו מבלי שירדו ממצבם, צחוק המרמה הזה הזבירו: במה תלוי גורל אחיו יושבי ה זהים. אחד טעמילי התחנה הלך יחד עטו ואם בי גם בו נגעה הירידה והצטער מאתה הרבה, חשב די לחיבה להראית פגים שוחקות להתאמץ להפיג צער בעלי־מסחרו. החדר שבי גבגסי קמחי יעמילי היה לא-קטן למראה אולם של בית מלון במחוזי הנגב לו. על השלחן שעל יד שגי הלוגית האמצעים, ישב* שגי אגשים והתיכחו בהתלהבות עזה ער כי אפשר היה לחשב יי דמם רותח הרבה יותר מהמיחם העוטר לפניהם, אחד המתוכחים, הנהו איש בבן חמישים בעל פגים, ושערותיו ממראה השעיה כולו רז ודל, עיניו הנרומיות מפיקית קצף ומרירות, גרמה, בי ביעם היא על מתנגדו גם בשביל שהוא צעיר, חסין ורענן ועל בי עיניי היפית מפיקית חיים ועצמה. לוא ידעתם את הבשירה הטיבה שהביאה הטלגרמה האחרונה -אמר העמיל להמתובחים- לא הייתם מפנים לבבם לדברים נאצלים שסוף טוף אינם אלא דברי רוח הרי לבם הטלגרמה המלבלבת ראו שחיר על גבי לבן .חטים שבעים וחמש". המתיבחים גדהמי רגעים אחרים אך אחרי בן התאוששו, בל אחד מהם היציא פנקסי מצלחתו,