Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 125

125 התה בהקיץ מאושרים בחיג.מאושרים?? לא! מאה פעמיס■ לא! האם לבי ולבך היו נותנים לנו להתענג על אשרנו הפרטי? האם לא היה חרד אליהם יללת האימה? האם לא היינו שומעים בריח ודליל המילל עתה את בל יללת עם ישראל במשך מאית שנים, האם לא היו מניעים אלינו גם פה בבי רחל המבכה על בניה, ובכיות הה־זים המבכים את אסין בל היצירים?- מרים! האם גם אם עמדת פה יהד עמדי על יד החלין לא היית רואה בעיני רוחך את הכרמל אשר עיני רוחי תחזינה איתי עתה נם מתיך הביין? -שירי! הנה נלי-ים, ים ארצנו יהמו בזעף ירעשו ברעש נורא ובבח אדיר יב* על הסלעים במי יחפצו לקרא את קריאת התשבי ,עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים׳. מרים! האם לא היית בוכה יחד עמדי על כרמל כ־ אומלל, על שרון בי היה לשמה. ועל עם ד׳ האסור באזיקי הגלות? עם ד׳? האם אלה בני שפלה הרוכלים הפעוטים וכל אחיהם השוכנים בערי התחום החנונים המלוכלכים המה עם• ד׳? כ; מרים! עם ד׳ הוא העם האומלל הזה, לבו מלא רחמים לבל יצור נם עתה, וכסו שאבותיו היו הראשונים, אשר אשר הידיעו לתבל כי אב אחד לכלנו, כן ילמדו בניהם לתבל איך לקרב את אושר התבל ויצוריו-הכו נלי-ים ארצי! פיצצי נא לרסיסים את בל אשר תפנעו, יחריש