Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 55

55 ארץ ישראל היום ולפנים למשפהה כי כבה משפט הפלחים שאינם א־בלים בשר אלא לעתים מזמנות, ובעתים הללו הם איכלים אותו אכילה גסה, ובמסבת בל המשפחה. מכסה ליורה, ואת שוליה שופתים על נבי חציבה 1) בתוך המוקד, ולבן רגילים הערבים לאמר: "אין היורה רוכבת אלא על גבי שלש". למחבר, שפה נמוכה, והמחכה עשויה למאפה רקיקים, למכון ביצים, ולקלות בה כל מיני זרעינים הנקראים קליות, ולכן יקראוה הערביים "מקלאה" מפעל "קלא" שהיראתו "קלה" במי בעברית. הצניה נקראה כן ע״ש שמוצאה מארץ ה״צינים" אי הסינים, והיא משמשת אצל מוכרי הממתקים והמגדנות, להכנת מיני התרנימה והלחמניות שהם עושים למכירה, ובעלי הבתים ישתמשו בה בתיר ש ל ח ן, ימרי אכלם יעמידוה על שרפרף נמוך למען הגביה אותה מעט מעל הקרקע. כלי הכביסה והרחיצה, וכן האנטילות, והקערות, והצלחות, והבנינות הגדולות עשויים על פי הרב נחשת, כי לפי רבות עשר הבעלים כן ירבו בקנית בלי נחשת. גם החרשת הזאת היתד, במשך דורות רבים פשוטה וגסה, ומסורה כלה בידי המסלמגים, אך זה כעשר *) דוייפום Trepieds .