Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 47

47 ארץ ישראל היום ולפנים לכת גם עד הכפרים הסמיכים לעיר כבית לחם, יבית ג׳אלה יכו־׳. המנעל ועושהו נחשבים אצר אזרחי הארץ למושגים של גנאי, עד בי בהזכירם את השם "סנדלר" הם ם־סיפים דרך כביד "כעיר מגף" לאמר "רחק ממך" אי "לא עליך", ולעולם לא יעלו את השם נעל על דל שפתם יחד עם איזה מישג של שכח ומהרה כנין איזה חלק מהראש או מכל מאכל אשר יאכל וכי׳, ולעלכין גדול יחשב לאיש בהקראו בשם "נעל". גם הנביא עמים u מתקומם כנגד אלה אשר נהגי "למכר בכסף צדיק ואביון כעמר נעלים" כלומר כעביר חפץ זול ונבזה גם יחד. וכן דוד למען הגדיל את ערך הכנעתו את האדומים הוא אימד: "על אדים אשליך נעלי". יג> העבדגות-העבדן או הבירסקי נקרא כפי ילידי הארץ בשם "דכאע׳" משרש ׳,ךכע"׳ שפד־ש־ כמו .בעברית עבד כסדום המלה. הדכאע נמצא כערים הגדולות שבהן מצי־ים גם חזבינים לעירותיהם כגון הסנדלרים, הרצענים, וע־שי- ■הנאדות ובו׳, אך בתי מלאכתם רחוקים מהעיר, וזה &פגי כי מלבד הריח הרע הנודף תמיד מהעורות שהם x) עמום ב׳ וי.