Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 44

44 לידו ארץ ישראל גם יותר נאה משל האי"; ולפעמים הוא עשוי עיר כתום למען התחרות -לכהפ״ח בגון- במנעליה של העירונית. הבדוי קירא את סנדליי בשם "נעל", והאמנים המטפלים בעשיתם ובתקינם, אין להם חנית קבועה בסנדלרים אלא הם יושבים להם בצדי הדרכים בצל סבה מטלטלת העשויה שקים ובלויי סחבות, ולכן מחיר הסנדלים האלה איננו עולה ביוקר. הערביים בני מצרים מוסיפים על שמית המנעלים הנ״ל נם את השם "מרכוב״־״מרןב", - ו״חראה" משרש ״חרא״ שהוראתו ״נעל מנעלו״ - ו״חף" כלומר "קל" מפני סי המין הזה מצטין בקלותו. אך מסל המינים שהזברני רק ה״נעל" הבדוי הוא היותר קדום, בהיות שמו נזכר נם בתנ״ך, הוא הנעל אשר אותי לבשי אבותיני במשך דורות רבים, ואשר רק!:זמן מאחר נוסף עליו בערים הגדולות, וביחוד בירושלם, מין משבח ממנו אשר נעשה מעור ״תחש״ 1) ואותו לבשו -בנראה- רק אנשי המעלה. התחש אינני ידוע עוד אם היה עיר ממין חיה ידועה אי עור ממין עבוד ידוע. ה״כבכב" הוא מין סנדל בית המיחר לנשים, •והוא עשוי גשישת עת* דקה לפי מדת. הרגל, המחדדה ג) יחזקאל ט״ז יוד.