Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 142

142 ליה ארץ־ישראל והגבוה עליהם ובאהבה כזה אתאמץ לאהבך כל ימי חיי. - בקש נא את יוצרך - אשר אני חפצה להאמין בו בכל לבבי - כי ישא לפשעי - אמרה בהגישה את. ידו למצחה הבוער ובהעבירה אותה על ראשה.- - אל י תעזבני נא!!! אך לא! לך לך קמחי, אנכי לא אובל לזוז מפה, המקום הזה יקר לי מאד,. עד עולם לא אשכחהו. ובהעבירה עוד הפעם אח. ידו נם על פניה ועיניה דחפתי מאתה. הוא חש לעזבה ובצעדי בצעדים מהירות על המפלה המובילה אל תחנת מסלת־הברזל "אשדית• דפק לבבו מאד, ובאזניו צלצלה הקריאה ״אל תעזבני נא י. —-- (עוד יבא אי׳ה). אמר העורך: המלבה״ד את פרקי במהם הגלעדי• מר בר־לי, הואיל?1הבטיחנו לתת על ידינו עוד פרקים מהכתבים הפענינים האלה, המפיצים אור בהיר על השתלשלות הישוב■ וערבה של חבת ציון מומן התחלת ׳התנועה עד העת האחרונה,. ואנחנו לא נמנע הטוב מקוראינו .ונפרסמם בכרכים הבאים; של הלוח ונם בקוב־ן מיוחד . יא"♦"•־* 4•