Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 119

119 חוזה נ ה ק י ין - אם באמת מביר לי י האדון תודה יסיר נא עתה אל ביתנו, הורי ישמח־ ע״ז מאד, איי יתענג להשתעשע כחברת איש היודע ספריתני שהיא שעשועיו ימשאת נפשו.- קמחי לא ענה לה מאימה ב־ אם ישיב פניה 'יאה בי 11א יביר לה תודה, אולם את בקשתה מאן למלאת בי קשה היה לי להתודע לאנשים זרים ולשבת כי־זברתם במצב ריחי הנבחי ועל הטעם הזה ניסף עיר איזה רגש מוזר אשר הרחיקו תמיד מהעלמה הזאת אף כי בבדה בלבי. -"אה! אנחני "גם רופלמטים" -אמרה יצחיק של התול- "ועל בן אנחנו שותקים". קמחי הסב פניו אליה ויבינן מבטי ישר עליה ייאמר: האמיני לי, כי אינני מוכשר עתה להתידע לאנשים אשר לא אדעם אם בי המה הירי הרעה שאתה יחד התהלכתי בהארץ היקרה לי מכל. אדם קל חלף על לחייה החירות בהביטו עליה ובתום לבבה קראה: -אנא סלח נא לא חפצתי להרעימך, אך עיר הצעה אחת אציע, אם תקבלה מוטב .ולא, לא אתרעם עליך כלל, בי מי כמוני יודעת את מצוקת השטמון. ח׳צעתי היא: כי האדון יבא אל ביתנו אנכי רק אציגו לפני הורי ואחרי בן נשב כל הערב יחד באולמי