Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 117

117 ח י ז ה בהקיץ ככר היא שיפך מררתו על החניך, על הברון הרגש 1"׳לאומי יעל . " העצבון אשר נקר את לב קמחי היום היסיף להציקי בשמעו השיחית בטלות בעת שתית הטהע יכשחקם על צדפחד: באמרם לי, בי נענש מן השמים כאכדן "מלכתי" על בי הרבה "סדרים* עברו עליו בלי ׳מלבה״ יהעלמה רוזנבלט אמרה לו: כ* ענשו באה עליי על אשר זונח הוא "מלכות" הראויות לי ומבקש באלה אשר לא לפי ערך ממלבתו, קמחי קם לצאת, בעלי־הבית הפצירי ב* להשאר עמם בערב ההוא אך הוא הידה להם ־הגיד בפה מלא: כ' כערבי השנת היא מבקר את בית הבנסת יסיעד כמנהג בל ישראל. ע״ז השיבה לי הגברת: "משבת j ייכאה יהלאה נכין נם בביתנו "סעודית" בהק •לענג 3-ייל יחשב לני אם לפחית בפעם הראשונה יבא האירה ®פלשתינה לקדש על היין ילבצע את הפת", אף יייסיפה, כי אמנם כבר חשבה, שהילדים צריכים לדבר מוחשי שבשבילו ידעו להוקיר את השבת אך עור לא עשתה זאת, כי טרם תדע מה תשיב להם בשאלם א־תה על שעושים בביתה איזו מלאכית ששכניהם ל1א יעשום בשבת. "כי מר קמחי איננו "קנליר* אדע עור מטםענו ■id ♦