Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 96

ליה ארץ־ישראל 9Ü בשעה 9 בערב לשתות נים סהע, ־אני אמנם אביא באותו הערב יאשב בשעה ־יאשר תראה בי לא בא איש יתחל להתמרמר בדרכה אז אהיה חינטלמן, אם אתם חפצים גם קביריר נעים: ארוץ להביא את ה״פסילים, יבמי שהיא ריאה את אזניה בן תראני במשך חצי •בנה. חה הה! זה יפה! אבל לא, אי־אפשר הדבר, לא איבר לקבל עלי זאת פן אאחר חלק מהמו״ם של האספה; צריך אני לדעת הכל; בן ירא אנבי פן תספר את כל תענין לאשתי וע״י זה יודע לפלג נופי כי שבתי עוד הפענ£ לעסק ב״ארץ ישראל״ 'אתם הלא ידעתם,,, ובבן הלא יגדל ערך קרבנך,., בן כן, חי נפשי בנים דברי בארל, ערך קרבני יגדל עיר יותר, הנני הולך Toute Suite, ומבלי ברך את איש בשלים היא יוצא במרוצה אל החדר, אך שב על עקביו ויושם ידי לבל אחד ויאמר: Mesieurs! הרגעי, סמכו עדי, מחר אידיע לבארל ע״י הטילפין תיצאות הדבר, אך בפגשבם אותי עם אשתי- ה ס! יד לפה! ממש באלו אינכם מכירים איתי בלל. קמחי שיסע גם עתה הצחיק אשר התפרץ מפי הנאספים באבדם לבלא־מן. "באמת, מי יקריב קרבן כזה;׳״ בל החזיון הזה בדה את קמחי ולא נתן לו לראית את הדבר ברגע הזה בצירתי העציבה האמתית.