Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 53

53 העיר קברות אבית' והנה פתאם ראה אחד מהם בי מרחוק רץ בהפזון יהירי זקן ישר לרחוב היהודים, ויבוא לבית הכנסת. בני העדי׳ סבוהו בברכת "ש ל ו ם־ע ל י ב ם", יישאלוהו אם בבר אבל סעודה המפסקת, ויביטו אל השמים לראות עם יש עוד זמן לאבל, אך היא אמר להם, בי הפסיק את סעודתו בדרך, בראיתו בי רד זדים, וכי יתחילו להתפלל תפלת "כל נדרי", בי בבר הגיע הזמן. בשמחה רבה והתפעלות עצימה נבנסי לבית הכנסת, ויעמידו את האירח על יד ארון הקדש אצל הרב. היא לא הסב את פניו בל זמן התפלה וילן במקומו בבית הכנסת. למחרתו קראוהו לתירה "ש ל ש י", יבעלותו לת־רה השתוממו בלם למראה פניו הנהדרים ולבנת זקני היורד על פי מדיחיו, ובשובי למקומו הסב פניי אל הקיר, ובן עמד על רגליו כל היום, לפני תפלת ערבית החליטי בני העדה להטיל ביניהם גורל מי יזכה להכניס את האירח לסעודת הערב ולינת הלילה, ייזכר, רב העדה סגירל, יישמה שמחה גדולה במאד, ומיד אחרי התפלה אמר לו, כי בהסכם כל בני העדה יאכל וגם ילין אצלו הלילה, ייהי בלכתם יחד ובעברם בין המובאות, המעלות יהמירדית אשר בחצר-נעלם האורח, ואיננו!... הרב ■ננהל מאד וימהר להודיע את הדבר לבני העדה, ויחרדו ■גם הם בחשבם פן נפד באחד הבורות או תעה בדרבי