Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 43

43 העיר קברות אבותי יעשו דלת חדשה יעשו גם בה חור כזה לגלי ישכח מעשה הגם הזה בפי דור יבוא, את ספור הגס הזה שמעתי עוד בילדיתי, בכ״ז נפשי בלתה לשמע את ספור ההגדה הזה מפי אחד מבני העיר אצל מקים הגס, יאבקשהו, כי יספר לי עוד פעם את ההגדה הזאת, יהוא לא סרב למלאית את רציני ייספר לי את מעשך, הגס בהטעמה ובהתלהבות כאלי היה הוא בעצמו כאותו מעמד: -פעם אחת בקש שר העיר מאת ראשי העדה לתת לו כפר נפשם בים ריגרי זהב, והכיס היא חמש מאית לידה זהב ועשרת אלפים פרנקז, םבום אשר אפילו אם היי סוברים את כל רכושם ואת עצמם לא היה ביכלתם לאסף בעת ההיא. רבני העדה וראשיה בידעם את עריצית סישל העיר ואכזריותו,1j וכי כל תחנון יבקשה לא ייעילו לרכך את לבי הקשה מצור, היו נבוכים ילא יכלי לשית עצה בנפשם, מלבד העצה האחת הגשארה לפליטה לעם ישראל מגי אז, והיא-הדמעות, שמש העדה הקטנה הבריז סיד בפקידת הרבנים, צום שלשת ימים יבתפלית שחרית ומנחה ירבו בסליחות, יעד חצות היום לא יפתחו את החנויות ולא ילכו לעסקיהם. ייתאספי כלם על יד שערת המכפלה במקום המוקצה להם לעורר את האכית הקדושים, בי יבקשו רחמים טלפני הי כי ישלח