Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 141

141 מגיד חדשות ספריהם דת; דת כי סיום זד, והלאה יעבדו את ר,׳ אלריהם נאי; מעצור. רנן והידורים אשר עסו שמחו על הרבר הזה מאד ויאמרו לקים עליהם לעשות את היום הזה הג לדורות עילם והיום הנזכר עד היום הזה הוא חג ליהודים אימר כמאכא ועל חוף מאליבאר׳ בו יקיפו כבית תפלתס ספר התורה כעדי עדיים שכע פעמים ובכל פעם ישירו מזמור קי״א, ויתנו פזר 1*אביונים ולעם *> וברנתם קראו היהודים לאמר. ה׳ צבאות אשר נקרא שמך אלהי ישראל שמע נא תפלת עבדיך הקוראים אליך מטעקים, תן נא לרבן הצדיק הזה כרכה והצלחה כרך את לחמו ואת מימיו, תן לו ארך ימים .ושנים׳ תן לולב שומע ורוח מבין/ הצילהו מצנינים שנונים למען יהי׳ לבו בכל עת נוח לדרכים הטובים, גם לבאים אחריו תן חכמה ובינה והורם תמיד כדרך הטובה, תן להם בריאות כשר ורוח נכון כעכור ישיגו את הסלם אשר ראה אכינו יעקב בחלומו לעלות עליו השמימה ושם ישכנו לעד ובזאת ידעו כי אלד,י ישראל עטנו אמן סלה. דמשרד, על היהודים אשר בתימן היתד, למשפחת ר רכן הנזכר הזה עד שנת אלף וארבע מאות ושש עשרה. כשנה הזאת גם היא ועמה גם אלפים רבים מן היהודים גורשו מן הארץ מאת המלך פרוזום. ואחד מצאצאיו הנקרא שטחה רנן אשר שמע כי יושבים יהודים רבים בפונא וכגוזראטי ארץ ממשלת המאבול הגדול, ויועץ ללכת שמה עם הגולים האלה גם הצליחו ויבואו שמה וישבו שם, ובניהם אחריהם גרו שם עד ׳מנת אלפים (בעתים אשר עברו אליהם קרו אותם קורות רבות ראויות לעלות על ספר לזכרון, אך המעתיק החריש חדל לכתוב אותם *) מה שיש להעיר על זה׳ בנר כהבתיו למעלה ע3 יום הצום..