Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 99

הערבים בארץ פלשת ואמונתם ברוחות רעות. מאת הגברת לידיא אינשלר לבית שיק נשם־ה •םאזאיק »וים דעם ד״לינען לאנדע' תרגם מנימנית מאת זלמן בן טובים. בכל מקרה מצוי'בחיים ובכל מעשה גדול או קטן שיעשה?■,ערבי, רגיל הוא להזכיר את שם ד', למען יהיה לו בתריס •בפני הפורענות שתוכלנה הרוחות הרעות לגרם לבני אדם, לסי אמונת הערבים הרוחות הרעות הם מסיכנות ביותר בהיות מספרו לגיון שלם. וכל אחת מהן תבונה בשם מיוחד. וכל בטוי שלא נהגן היוצא מפי האדם אפילו בלי משים׳ בכחו להרגיז ולמשד זזמתן עליו. לי ידוע מאמר אחד בהקוראן שבאמת אין לו כל שיבות עם הרוחות הרעות. אבל כנראה יסודתו'בדמיונו ואמונתו שלבן המזרח זזה לשונו ז תחנו טבל מר. שןתנו לכם למזון ומחיה. ותנו תודה על זה לד׳ הטוב. לכם אסור רק נשר נבלה׳ דם- בשר חזיר ומה שלא נשחט בשם ד היינו בהמה בזאת שבעת שחיטתה לא נאמר עליה "בשם ד" (באסם אללאה). לנד המאמר הזד. ישנם עוד מאמרים בקוראן הטעויס להזכיר את שם ד׳ על עוד מעשים שונים בחיים׳ כי לבטא במלים האלה תודה לד. מה לא ירגיש צרך כללי הערבי האומר "ד הוא טוב וחנון למה צריך להודות לו הרבה׳ הוא דורש רק טובת האדם"׳ אבל אחרת הוא