Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 80

השפה הקשטרינית היפה אשר נהפכה עתה כפי כני עמנו הספרדים למין זחגון מוזר. היתה שמורה בפיהם בכל צחיתה כימי דור אחד. כחטשים שנה אהרי התישבס בארץ טורקיה. כתב אחד הנוסעים הספרדים גונצלבו די אי^סקם על אחינו הני׳ל כדברים האלה לאמר: •היהודים לקחו עמם את שפתנו בצאתם את ספרד ארצנו׳ ועודם מיטיבים לדבר בהי ולא עוד אלא כי בסולוניקיה ובקונסטנטינופל׳ בקיירו, ובויניציה ובערי מסחר גדולות אחרות. לא ידברו ני אם בה בכל משאם ומתנם׳ בויניזיה ראיתי מספר לא מעט של יהודים אשר באו מסולוניקיה׳ אשר בכל היותם צעירים מאד לימים מהרו לדבר קסטלינית בטוני". הנולים לקחו חלק גם נספרות הספרדית׳ וכל הספרים בני התקופה ההיא יעידו על אמתת דברינו. האשכנזים חשכו תמיד כעון פלילי לבוא במשא ובמתן ישר את הנוצרים. ויבדלו מהם גם בתלבשתם נם בשפתם׳ לא כן הספרדים׳ אשר התנהגו תמיד עם הנוצרים בכבוד׳ ונם הצטינו בתלבשחס הנאה ובקשוט בתי כנסיותיהם, ובדנורם המלא חן נעם. גם דרשנים ונואמים מצינים קמו ביניהם׳ אשר משכו לבבות במדברותיהם הצחים והנמלצים. הספרדים לא התערבו בכל מקום בואם עם יתר אחיהם התושבים מכבר. בחשבם את עצמם תמיד. בצדק או לא בצדק׳ כנעלים עליהם. ויהיו לקהלות מיוחדות הנבדלות תכלית הנדל מאת אחיהם הגרמנים ויתר האזרחים. ולא עוד כי גם ביניהם לבין עצמם התחלהו לקהלות קהלות. כן למשל. בני ארגון נזהרו לבלתי התפלל בבתי הכנסיות של כני קורדובה וברצלוני. המגרשים התישנו ביהוד בערים האלה ן קושטא. סולוניקיה׳ ^שלם׳ צפת׳ אגדרינופל, ניקופולים׳ ברוסה, טוקת׳ אמסיה׳ דמשק וארא מצרים.