Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 77

TT היהודים בארק טורקיה של שנת אלף וארבע מאות ושתים ותשעים לאדוננו הקדוש ישוע. אני המלך אני המלכה פידיננד איזבללה הגולים נפזרו כידוע הנה והנה לארך כל חוף הים הגדול. אך כץ שלש מאות אלף האומללים אשר עזבו את ספרד ארץ מולדתם השניה, מרביתם הניעו לגבול תונדמה׳ ויערכו כקשה אל השלטן ביזיד הבי לתת להם להאחז בארצו׳ והשלטן הזה אשר לבו היה מלא אהבה וחמלה לכל הבריות. ואשר הכין את ערך היהודים וישכיל לדעת את המועלת הרכה אשד יביאו לארצו בחריצותם וכשרונותיהם. נעתר לבקשתם׳ "וישלח אנשים מלפניו ויעבר קול בכל מלכותו לאמר: לבל יהיה רשאי שום אדם ממושלי עיירותיו לדחף את היהודים ולגרשם, רק כלם יתקבלו כסבר פנים יפות׳ ואשר לא יעשה כן אחת דתו להמית. ויבואו בתוגרמה אלפים ורבבות מן נרושי־היהודים׳ ותמלא הארץ אותם, ואז הגדילו לעשות קהלות תונרטה צדקות לאין מספר וחקר׳ ויתנו את הכסח כאבנים לפדיון שבויים׳ ושנו כנים לגבולם. ביטים ההם הגדיל לעשות בקיסטנטינה "האלוף מוהר־ר משה קפסלי ז״ל. אשר היה הולך סביב־הקהלות. והיה כוסה אותם לתת איש איש חקו הראוי לו׳ והיה כיפה על הצדקה׳ דבירו הורמנא דטלכותא לענש נכמין ולאסורין. גם האיש משה גדול מאד י בעיני השלטן) וכל אשר יצוום יעשו לא יגרעו דבר. ובו׳ 0״. והשתדלות ר׳ משה גם אצל השלטן ונם אצל אחיו עשתה אמנם פרי ישוח לו, ומספר לא מעט מאחינו הספרדים התישנו י) ו*א קאפליי נססדו •דגי אליהו" 6ישד, ע־נ.