Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 71

הידורים יאיץ פזוררץדי 71 י ואלה הם קצות דברי האגרת הזאת המלאה לה מליצות זרות י): "ם סרו לי כל התלאות אשר מצאו ומוצאים מר ממות את אחינו בני ישראל היושבים באשכנז. והגזירות והקידושין יהמרת הדת)׳ והנחשי;. הנעשים ככל יום ממקום למקום׳ ומעיר לעיר, ואין לדבר סוף . . . קול ענות אנכי שומע׳ טי עריץ על נוי שוטר אמונים׳ יהסך ידו כל היום . . . וי מביתא וי מברא! יוצאים עלינו באוכלוסין חדשים לבקרים׳ הקים ונטוסים׳ ומשימים עלינו . . . קול נדול ולא יסף׳ קלא דלא ססיק׳ דחיק ואתא מרחיק, ק ו ל ה מ ו נ ה ש ל ר ו מ י .... על אחינו אנשי גלותנו היושבים באשכנז ובאיטליה של רומי׳ איך קמו עליהם כהני הקתולים, הכהנים חרדו וצעקו צעקה גדולה ומרה׳ ובקשו להפך את הקערה׳ אמרו נספה עלימו רעות . . . . ושם ישראל לא יזכר עוד׳ אלה הם הנשרפים בבית המוקד . . . . קול מניד מדן .... השמיעו על יוושלם, קתולים באים מארץ מרחק, כדאי הם לסמך עליהם בשעת הדחק׳ ועליהם יניע ראש .... אבדה האמונה .... היהודים קנו הר בית ציון הכית והאפריון .... עכשיו נגזרה הגזרה לגזרה 2> ואינם 1);Vf! p דף 241. 2> נדברים האלה טדטז הניחג על הרשיון אשר השיני אז יושבי ׳רזשלם טאו! פהת העיר לננית להם בית־כנסת על הר ציון, הבכר אשר עליי נגנה הניח נשען על יד הצר שהיחה שייכת לד,בר הכמרים רנז׳רים דפמציםקניס, אשר כמוכה היתה להם :נסיה קטנה הנוטה לנפל נשם •כנפית דוד*, ונראות הפינציםקנים כ׳ היהודים הדדי לתקע להם יתד על הר הכית, ו״חר להם מאד! ויתרעטי לפני האפפיור לאמי ז כי אם אך תנתן ליהודים דריסת רנל בהר הבית, אז לא יעברו ימים והחזיקו בכל ההר. האפפיור הוציא אז •נולה• אל כל הנוצרים נעלי האניות לגל יעבירו את היד,ודוס דדך הים לביא איצה ישראל! אז היתד ההתחברות דרך ים נין ממלנית מערב אירופה ונין ארצית הים התיכון קדמה, נידי״ננ׳ ויניציה. והם עם דוכסם מנחי נתנו צו לכל דני החינליס לנלת׳ יקבלו באניותיהם כל ׳היד׳ החסין לעלות ארצה ישראל להשתמע נח.