Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 65

היהודים בארק טורקיה *• ויצטין לא רק בידיעתו את התלמוד ונושאי כליו׳ כ״א נם בחכמת החשבון והתבונה. החכם המפורסם ד׳ שלטה ד׳למידיגו מקנייה מרבה לספר בשבחו של ר׳ מרדכי, ומשים חלקו בין נדולי ישראל, כאבן עזרא, והרמבים וכוי. כוטטינו היה ממעריצי אבן עזרא׳ ייכתב פירושים מצוינים על ספריו׳ וככיז בכל הכבוד אשר חלק לו׳ לא מנע ידו מלבקר אותו ומלהשיג עליו׳ בחרנה מקומות שדעותיו לא התאימו את דעות אבן עזרא. ביטים ההמה נחשבה ד,בקרת על ספיי חכמי ישראל בימי הכינים לעון פלילי, בחשבם אותם לבלתי עלולים לשגיאה׳ ולכן התחוללה מחלקת גדולה בין ד מרדכי ובין בן דורו החכם המפורסם ר׳ שבתי כהן בן מלכיאל, אשר קנא את קנאת אבן עזרא מיד מפרשו ומבקרו, בספרו "ההשגות", אך ר׳ מרדכי לא חת מפני השגותיו של ר׳ שנתי׳ ויכתב ספר להגן בעדת ולהשיב מלחמה שערה, ואמנם ידו היתד, על העליונה. ומהקדטתו של ר,ר’מ כומטינו לספרו בתשובות ההשגית של ד שנתי, רואים אנחנו כי נחה רוח הבקרת הנאמנה על החכם הזה׳ וכי לא חלק כבוד כי אם אל־האטת אשר היה מבקש. ואלה קצת דבריו שם ז "כי זה מדרגת ההמון והמתאים אשר לא זרח עליהם אור השכל, ומיסדים יסודם על כי לבס של ראשונים כפתחו של אולם׳ ושל אחרונים כמלא מחט סדקית יצאו אנשי בליעל, וידיחו את אנשי משפחתם להאמין באמונתם, כי לא נשארה חקירה וטענה, אחרי הבינה, <Y) רק נסחטו החקירות והקושיות׳ . . ואין אחר מעשי הראשונים שארית, בך כל הטושכלות ו/מו נכרתו. תמו מן בלהות, השכל שכל, והידיעה רע התרועעה, @ 9