Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 28

88 לוחארץישרא■1 אליו היה עליהם—על המושלמים-לעבר דרך שביל צי וארוך. ויהי היום ויפל אחד מבתי היהודים אשר על יד בית הכנסת׳ ועי״ז הוקלה הכניסה אל המסגד׳ ויהי כי אמרי היהודים לשוב ולהקים את הבית מחדש׳ ויעמדו המשלמים לשטן להם באטרס כי אדמת הבית למסגד היא ולא להם, ויגישו ימני הצדדים את משפטם אל הממשלה, ותהי יד היהודים על העליונה׳ בהראותם את שטר המקנה אשר להם על הבית. אז ערכו המושלמים מחאה אל השלט; עצמו׳ והשלטן צוה לעשות חקירה ודרישה שניתי בפעם הזאת העמידו המושלמים עדי־שקר׳ והיהודים בראותם שידם תהיה על התחתונה פנו גם הם בבקשה אל ר׳שלטן. המריבה הלכה הלוך וגדל׳ והמושלמים בהתוגשותם הרסו את בירת הכנסת׳ ובין כה וכה ובית דין הגבוה אשר במצרים זבה את היהודים ובית הכנסת נבנה מחרש על תלו עפ״י מאמר המלך אשר הטתו בערה בו נגד השופטים נירושלם עד כי צו ת לתת אותם במאסר׳ ואת שנים מהם הוריד ממשרתם ויגרשם מן העיר, והשיך אשר הסית את המושלמים להרס את בית הכנסת נמלט "למכה" למען הסתר מפני חרון אף ה שלט ן עליו. המקרה הזה אשר אמנם הוא בעצמו קל הערך׳ יוכיחנו למדי על מצבם של ה״רע^א" אז׳ ועל חסות מלכי הציקסיס אותם׳ ההתרגשות בין עם הארץ חזקה מאד לרגלי המקרה הזה! והסופר הערבי מזכירו בין המקרים הנכבדים אשר קרו בארץ הקדש בימי ממלכת כיתבאי1). היהודים אשר באנטוליה—כגון יושבי ברוםה-באו תחת חסות העתמנים למיום עלות המלך עתמן על כסא מלמתו,. לא כן היהודים איטר בסוריה׳ ובארם נהרים׳ אשר רנן כמאה ג) טו;ק דף »•׳