Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 141

— 141 בתי חרשת ומלאכה . בענף החרשת אשר הוא באמת הדבר האחד והמיוחד אשר יוכל להסיח רוח חיים בכלכלת ארצנו כאשר כבר העירו רבים וכן שלמים, נעשתה אמנם התחלה טובה, אשר בכנסיה צרורות תוצאות טובות להרמת קרן מצב ארצנו. אך רובה.של ההתחלה הזאת לא מאת חדשים ומתחילים בהטבת מצב ארה׳ק נעשתה, כי אם מאת האיש הדגול מרבבות חובבי ציון, אשר כבר סעל ועשה הרבה מאד מאד לחיזוק הישוב והרחבתו, ובכל זאת לא ייעף ולא ייגע למעול תמיד למענו׳ הוא הנדיב הנודע באראן עדמונד (בנימין> די ראטהשילד. הנריב הנודע הזה הקים בארצנו שני בתי חרשת גדולים והם : א) מזעה. בהעיר הקטנה "טגטורא" (עין־דאס היושבת על חוף הים. היא עומדת תחת מקורת והנהגת החמיקר ריזינגהאף. ולע״ע עובדים בה כחמשה ועשרים מועלים יהודים ׳אחדים מהם בעלי משמחה) ובה יותכו רק בקבוקים שחורים (למשלח היין) וכוסות, ובלי כל סמק כאשר יחזק מצב הבית יותכו בו כל מיני כלי זכוכית הנררשיםלמכביר בארץ׳ ואז ירב נם מסמר המועלים. בהעיר הזאת לא ישבו יהודים מזמן החורבן, ורק לפני שנים מסמר קנה בה הנדיב הנורע אחוזה ויושב בה שתי משמחות, וכעת יושבים בהעיר הזאת כחמש עשרה משמחות ועוד חמשה עשר יחידים. ובחשתדלות מנהל המזגגה נתיסד בה בית סמר למתחילים בעד ילדי וילדות האכרים והפועלים. ב) בית טויה לפקעיות המשי בד,מושבה •ראש פנה*. בית החרשת הזה הכי נכבד בטאד. ותועלת כפולה כרוכה בו: א) על ידו נתחזק דבר גדול תולעי המשי בארה״ק, כי על דרך משלוח מקעיות המשי לחו״ל רובצים מכשולים שונים, ומי יודע