Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 117

117 לא תעצר התמיכה כה להעמיד את האומן על בסים נכין •שאר לעול ם הדבר הנקנה בכסף התמיכה. והיסוד הזה אומר לגו : עלינו להעמיד את האומנים על הקיקע (בשם "קרקעי הנני קורא לכל נכסי דלא ניידי) והתמיכה תנתן לו אך כנכסים קיטים: אם בית לדירה או חנות למלאכה — כמנהג המדינה — או גם גינה קטנה וכרם קטן. אבאר את דברי : האומנת נחלקת לשתים: לאוטנודפשוטה ואוטנת־טורככה. 0 הראשי נה דורשת כי האומן ישקיע כל גופו ונפשו בה ושבלישכללנה בכל כחיתיו ושישתלם בה עד שידו מגעת. והשניה: אומנת מרכבת, מנחת לעובדה למצוא עבודה אחרת למחיתו ובכל הארצות יש אומנים מרכבים כאלה העובדים את מלאכתם אך כשהם סנוים מעבודת אחוזתיהם הקטנות. והנה התנאי הראשון לאומנת הפשוטה היא; שיהיה להאוטן מקום קבוע : שלא יצטרך לעזבו על פי חפץ אדון המקום■ כי רק אז יכול להשתלם כראוי באומנתו ורק אז ירע דורשו אימא ימצאו כשעה שהוא צריך למלאכתו, ולאומנים כאלה יביא תועלת רכה הבית או החנות אשר יתנו לו. בעלי האומנת המרכבה יכולים להתהלך בלי מקום קבוע. ודי להם לבוא בברית מסחר עם איש ישר אשר יקבל עליו למכור סחורתם בעד שכר ידוע• אבל כברת ארץ קטנה דרושה להם שבה יזרעו ירקות או יטעו כרם• ולישיבת אנשים כאלה מסוגלות מאד ירושלם יפו וצפת■ כי בכרכים הללו אפשר להם למכור תמיד את תוצאות אדמתם ולקנות במחירן את הלחם, ואת יתר צרכיהם יקנו משכר מלאכתם. מובן שבתת אומנים כזו אפשר להקים! אך מהצעירים אשר בעודם באבם ילמדום לעבוד את האדמה ולעשות אחת המלאכות. (1 ICycTapnw» jipoMWCJtn Landwirthscbaftliche Gewerbe