Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 90

הוא הדבר אשר אמרתי — אטד אבי־יעקב כקול מנצח — כי התרים הלועזים אינם מרגישים בדקות הברת הערביים ועי״ז יכניסו בםסריהם והודעותיהם שבושים לא מעטים. שבנו לבית הארוזים ונשב על הגדר הנמוך המקיף את השקמה הרעננה והעבותה העומדת באמצע החצר. מסעינו הגיע עד קצו — אמר ראש הטורים — ולכן לפני עזבנו את העיר העתיקה הזאת ואת הכבר הזה, אבאר לכם את תכונת העיר הזאת וזכרונותיה. הכפר יריחו הנכחי; איננו עומד לפי החקירות החדשות, במקום העיר יריתו העתיקה, רק רחוק ממנה מעט לפאת מזרח. והוא נמוך שלש מאות ושבעים מתר מפני ים התיכון• ולכן יגדל החום פה במאד כאשר הרגשתם. ולולא הרוח הצח המנשב תמיד מפאת הירדן אז הי׳ החום נרגש הרבה יתר מאד. קורותיה וזכרונותיה רבות במאד. והיא לקחה חלק כמעט בכל המלחמות אשר עברו בארץ אבותינו. והנני לספר לכם את קורותיה בפרטיות אך בדרך קצרה. יריחו היתד, העיר חיאשונה אשר נפלה לפני בני ישראל בבואם אל ארץ כנען והטה שרפוה עד היסוד. ויהושע בן נון קלל את האיש אשר יהין לבנות עיר במקומה או עיר אחרת בשם יריחו. אך בכל זאת לא נשכת ישובה כליל. עגלון מלך מואב לכד אותה ותשאר תחת ממשלתו שמונה עשרה שנה. בימי דוד הי׳ בה גם כן ישוב קטן׳ כי שלוחיו אשר נכלמו מאת מלך בני עמון ישבו ביריחו עד אשר גדל זקנם. חיאל לבית האלי (בימי אחאב) הי׳ הראשון איטר החין לעבור על קללת יהושע ולבנות את יריחו מחדש, והיא נתקימה בו כת,מה : "בבכורו יסדה ובצעירו הציב דלתיה". אולם בנץ העיר והתרחבותה הלך מהעת הזאת הלך וגדל, ובה היה בית המדרש