Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 82

— 82 — כמה הננו נמוכים מירושלם 1׳ — שאל אבי“יעק3 את ראש המורים איטר אחז את סםר־המסע לבדיקר בידו. — אלף ומאה וארבע וחמשים מתר — ענה הנשאל — וגם מהים התיכון הננו נמוכים כעת שלש מאות וארבע ותשעים מתר. ומה הם ההרים הלבנים אשר לפאת מזרח ומערב הים? — שאלו אחדים מאתנו. — הם הרים מלח גדולים, ובאדמתם ימליחו יושבי הארץ את מאכלם, וההר אשר לפאת דרוטית־מזרחית יקרא עד היום "ג׳בל אוסדום' לאמר הר סדום. בץ כה וכה הגיש המכלכל כוסות קאווה קטנות. מודד האויר אשר בירי — אמר אבי־יעקב — עלה עד ארבעים מעלות. וכאיטר אחזה לי; החום עוד חזק יותר, רק אין מקום כמודד האדר שלי בעד הכסף החי לעלות יותר. לולא בום הקאווה אשר בידי-אמר עזריהו בצחוק קל על שפתיו—אז האמנתי כי כבר •רדתי שאולה ובנהר דינור נטבלתי הלאה—נשמע קול מפקד. — אל תוליכנו בהדרך אשר באנו בה-צוה ראש המורים לה חמר—רק דרך אחרת כאשר אמית, למען נוכל לראות ולהתבונן על כל אדמת הככר הזה . כדברך אדוני אעשה; אך דע נא כי הדרך הזאת היא אדמת בצה ועוד לא נתינשו מהגשמים הטרוביסאשר ירדו בשבוע העברי כשבעה רגעים הלכנו בדרך איטר באנו בה; ואחרי כן נטינו ישר לפאת צפונית־מזרחית. פה תחל הבצה— אמר החמר — לכן אל תדהירו ואל תדפקו את החמורים יתר מדי. רוכבי הםוס«ם אשר בארחתינו החלו להתחרות איש באחיו בהמישור החלק הזה. ואנחנו הלמו איש איש לפי רצון חמורו.