Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 80

— 80 אשר לעינינו, למולנו מראה מי הים הירוקים, ועינם כעין שמן רותח. מכל עברינו אך תמית מות, אך שממה עולם. אין צמח אין עימב אין חי. כאלו מת כל היקום אשר בארץ מתחת. לא לחנם, אמרנו בלבנו, קראו חעמים את הים הזה בשם "ים המות". ששטו בגדיכם ורדו הימה — אמר ראש המורים שחו בו כחסצכם, אך הרחק אל תרחיקו ללכת. סתמו פיכם ועיניכם בהטבלכם בו — נשמע קול מפקד. — ברנע אחד פשטנו את בגדינו ובאנו הימה. וננסה מיד להשתטח על פני המים לראות האמת בפי המסופר׳ כי נם אנשים אפודי יד ורנל ישוטו על פני המים, לא ירדו תהומות. ומיד ראינו כי כן הדבר, כי בלבו שנבנו על גבי המים כלוח עץ קל. ובחפצנו לטבול את עצמינו מתחת להטים 1 הוכרחנו לכוף בחזקה את גוונו מתחת להטים. ובכלל הרגשנו כי רוחצים הננו נמים עבים ושמנים, אויה! םי< פי ז עיני, עיני! — צעק אחד הנערים אשר לא נשמר לסתום היטב פיו ועיניו בהטבלו. — אין דבר׳ אין דבר! — קרא אחד הטורים — כל מחלה לא יאונה לך מזה; רק לך מהר אל עבדאללא החמר העומד עם נאד מים אצל החוף; ובקש ממנו מים ורחוץ היטב את פיך ועיניך. בצאת הגדולים שבארחתינו מהים; מהרו החמרים לצקת עליהם מהמים המתוקים אשר הביאו עטהם מיריחו, וגם עלינו הזו מעט מהנשאר בהנאדות, וישבו על חלק עץ ישן ללבוש את בגדיהם ולנוח מעט׳ ואנחנו ישבנו על הארץ בקרבתם. והמכלכל החל להגיש את הקאווה אשר הכין במשך עת הרחיצח. מדוע יוכל כל איש לשחות כמי הים הזה, אף מכלי נוע יד ורגל? — שאל ראש, המורים את זרחי הקטן שבארחתינו. — יען כי מי הים ככדים הם מגוף האדם — ענה הנשאל.-