Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 71

מימיו אמנם זכים ובהירים אך עלוקות תמצאנה בו לפעמים, ולכן תקחו את המים בכלי,או סננום דרך מטפחת נקיה.המעין הזה הוא»עין שמש" הנמנה בסמני גבול יהודה ובנימין׳ והוא נזכר ביהושע(ט״0. רחצנו ידינו בטי הטעין׳ והמכלכל חלק לנו לחם וזיתים בכושים׳ ואחרי כן הגישו לנו כוסות קאווה קטנות• ברכו ברכת המזון ועלו על חמוריכם — קרא המכלכל — כי עלינו למהר דרכינו למען לא נאלץ לנסע כל היום בחם השמש. כן, כבר נפשנו די — אמרו כל הגדולים שבהאורחה. — שתו ממימי חמעין דיכם — צוה המכלכל — כי מפה עד החאן •אל אחטאר" דרך שתי שעות לא תמצאו מים. עשינו כדבריו ונשב על חמורינו. ולקול הקורא : הלאה! הלאה'! קדימה! קדימה! החלה ארחתינו ללכת. כשעה תמימה רכבנו בעמק לא רחב הנקרא על שם המעין »ואדי אל האט־(נחל השוקת) המוגבל משני עבריו בהרים ערומים אשר לא יעובדו׳ וכל צמח וכל עשב לא יעלה עליהם. ואחרי כן עברנו על פני הר נמוך וממנו באנו אל עמק אחר אשר סי הערבים יקבנו ואדי אל סדר (עמק האטד). ואחרי המשים רגעים באנו לבנין קטן העומד על פני השדה׳ הוא המלון הנקרא חאן אלאחמאר (מלון האדום). ירדנו מעל החמורים ונכנסנו בהמלון לרוות צמאוננו בהמים העומד שם הכן; ואחרי כן ישבנו אגודות אגודות לנוח תחת הצל על כותלי המלון. כי המלון היה מלא מפה לפה בנוסעים שוניס }• אנגלים. אמריקאנים, רוסים, יונים ועוד, ובהם גם נשים כבודות אשר פני כלם היו מועדות הידמה, ורק הגדולים שבארחתינו נכנסו בפנים המלץ. ואחרי כן שישבנו כרבע שעה רכבנו הלאה. מה שם הנחל אשר יחל פה — שאל מורה שפת ערבית אשד הלך לפנינו, את ראש החטדים. —