Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 69

השני דקר את חמורו בעץ חד, והשלישי אשר לא היה בידו מאומה חגר שארית כהו לשרוק לחמורו׳ ואנכי וישעיהו רעי עמלנו להראות את עוז שומנו לחמור יעקב רעינו, למען ימהר גם הוא ללכת ולבלי נפרד איש מרעהו. הידעת יעקב רעי דבר על אדות תכונת ההר הזה וזכרונותיו. כן, לפני זמן מה נתן אבי על ידי להעתיק מאמר אחד 'ועל אדות ההרים אשר בסביבות עירנו, לכן אוכל להגיד לך תכונת ההר הזה בפרטיות. ההר הזה הוא הגבוה מכל ההרים אשר בסביבות ירושלם• . גבהו מעל פני הים התיכון 830 מטר ומעל הר המוריד׳ 60 מטר׳ וגם במרחק יטעה לא ימצא הר גבוה ממנו• ולכן יראה העומד על ראשו וביחוד על מגדל בית המסגד אשר עברנו עליו, חלק גדול מארץ אבותינו. הוא משתרע מצפון לדרום בארך אלפים צעדים, ואדמתו אדמת שיד, בעל מערכות שונות. האם מאז ומקדם הי׳ המקום הזה מיוחד לבית קברות לאחינו #־ — שאל ישעיהו — לא, — ענה יעקב — רק לפני ארבע מאות שנה בערך נהגו אחינו לקבור את מתיהם בהמקום הזה. ולהיסך׳ בימי הבית היי ההר הזד׳ (ולמצער חלקו אשר מול מקום המקדש) נשמר מכל טומאה, כי עליו שרפו את הפרה האדומה, וגשר של עץ חבר אותו עם הר המריד" וגם שליש מאפרה היה טמוןבו. מה שם הכפר הקטןהזה אשר לימיננו? — שאלו רבים מאתנו בבואנו לראש מרד ההר. — הכפר הזה נקרא ״אלעזריא״ — השיב מכלכל המסע. — ובעיני הנוצרים קדוש הוא, ולכן ישבו פה עניים הטבק שים נדבות מהאורחים המבקרים אותו ובו יושבים כארבעים משפחות מושלמים ונוצרים יחד,