Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 64

ך,—י־.ד—־ז1יי־ ־*Tinrv ןמן.ן»(,< ^■׳■ייי.ז׳י״5י׳ — 64 — לישן, אך שנתי לא ערבה לי כי הקיצותי תמיד מפחדי אולי לא אעירה שהר־ ובפעם האחרונה כאשר הקיצותי כיפתי שעית לפני עלות השחי, גמרתי לבלי לישן עוד. קמתי ממטתי והלכתי בבית אט, אחת הנה ואחת הנה, עד אשר שמעתי קול צעדי איש הולך וקרוב לביתנו. ד,אתה זה אביעזר ידידי 1' - שאלתי את הקרב; מבעד להדלת.— אנכי, אחדים מחברינו כבי הקדימו לבא לבית הספר, לכן מהר לבוש בגדיך ובא. אנכי לא פשטתי כלל את בגדי, וזה כשתי שעות הנני מחבר, עליך. בא נא הביתה וחכה רגע עד אשר אקיץ את אבי ואמי למען יסגרו הדלת אחרינו׳ ואחר נלך. הורי אשר הקשיבו קול הדובר; טהרו לקום ויבקשונו כי נחכה רגעים אחדים עד אשר יכינו לנו כוס חטים■ אך אגחנו מאגנו לחכות■ ואשק ידי אבי ואמי■ לקחתי מהם ברבת הפרידה׳ ונלך. בקרבנו לבית הספר שמענו כבר קול נעירת חמורים, צהלת סוסים והמית החמרים העוסקים בחבישתם. ברגעים אחדים נתאספנו בלגו; ומיד בעלות השחר התפללנו; ושתינו כוס חמים, ואז מהר כל אחדלחטף לו חמור כטוב בעיניו. מהומה קטנה שררה אז בחצר, עד אשר יצא אחד המורים ויצו על מכלכל המסע להרכיב את הקטן מאתנו על חמור קטן ואת הגדול על חמור גדול, ואחרי עבור רגעים מספר ישבנו כלנו על גבי החמורים, ואחדים מהמורים ומיודעיהם על סוסים.והמסע החלה. * * ¬ו¬ רגשי גיל ועגג אין קץ, ורעיונות מאליפות בלי חשבון