Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 60

— 60 — בהדרה ובשלל צבעיו. ועודני זוכר היטב׳ לא רק את שמת ותכונת הערים והעמקים, הנחלים והבצות אי:.־ ר עברנו בהם, כי אם גם את המקרים הסרטים אשר קרה לכל אחד מאתנו׳ ואת השיחות אשר עברו בין חברי הארחה על כל מדרך כף רגל. כי גדול כח ההדגש וההתפעלות על לב נערים צעירים — בני ארבע עשרה, חטש עשרה שנה- כגילי׳ מעל לבות.א נשים באים כימים. ביום החטשי לירח האביב שנת התרט־ח« באת ביחד עם רעי תלמידי בית הספר להאציל לבית למל לקבל את תעודת המבחן אשר היה ביום שלפניו, ועמה גם את הפרם אשר הבטיח ראש המורים להתלמירים אשר ישקדו על למודם. ויהי אחרי איטר התיצכנו במערכה כנהוג׳ והמורים מסרו לכל אחד מאתנו את תעודתו, והעירו את אזנו על מעלותיו וחסרגותיו. נגש ראש המורים ויאמר : "עוד בראשית שנת הלמודים הזאת הבטחת־ לכם לתת פרס הגון להתלטידים המצוינים. ובתיר תשלומים להסרם הזה החלטת־ לקחת את המצוינים שבכם, על הוצאותי, בחמסע אשר אסע מיד אחר ׳הפסח, אנכי כחברת כל המורים ליריחו׳ הירדן וים המלח. זוכי הפרם הם התלמידים אשר יש להם כתעודתם מספר "אחד׳ למצער על חמשה ענינים מעניני הלמודים. 4♦» »» «4» «4» 44» H4 »44 4 44 444 44» 4» 4 4 4 » 0H1 ועתה הגירו נא לי׳ ההנכם נאותים בהפרס הזה % או חפצים הנכם כמתת כסף או ספרים תמורתו. במאד מאד הננו מרוצים בו — ענינו כלנו בקול חרד ועלז כאחד — לא נחליפהו ולא נמירהו בשום פרס... גם אנכי אשמח מאד - שסע ראש המורים את דברינו -