Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 39

טרוטות ודולפות, ובמכחד אדמתה היא שדה החמרה חרשו אברים ערבים במחרשת הקדומה הקש ורה בעול גולם ובסמלונים עקומים ונעקמים לשני שורים חים ונחושים אשר הועילה רק לנרד את פני האדמה• ובכל מקום מסביב שררה דומיה והשקט! אין חיים ואין תנועה. והיום. — בכל מקום אשר נעיף מכים עינינו נראה אך מעטה ירקרק׳הוד ונועם, חן ויפי, סדר ומסתר. על שני עברי דרך יפו נטועים כרמי חמד העטופים במעטפה ירקרקה; ומסביבם שפעת עצי תות הנושאים ראשיהם בגאון. על פני הנצה מסביב נסיעים עצי אקליפטוס לאלפים הסופגים את האדים הרעים ומטהרים את האויר. ובאדמת החמרה נראה שדד, תבואה נחרשים כטחרשת האגק. הנרתמת לעשרה זוני סוסים, והיא יורדת עמיק בארץ בוחשת והופכת בה, ותולשת כל העשבים הרעים. על פני גהר הירקון סביב נטועים עצים רעננים המתערים ומשגשגים ממי הנהר המלחכים אותם. נם המושבה עצמה נתגדלה ונתרחבה כמאד. בתים רבים יפים ונהדרים בנוים בה ועצים רעננים נטועים כי־חובותי׳. בלב המושבה כוננה משתלה יפיפיה ובארות T “ : - . להשקותה, והעבר השני העומד על הגבעה עשוי מדרגות מדרגות והנה מכוסות במטעים שינים וירקרק דשא. וקול המון מרכבות, קיל משק עגלות ורעש אופנים כהמון קריה גדולה הומיה נשמע בחוצותיה, אמנם יש תנועה, יש שאון! אך חיים?'! לפני שלש שנים שלח הנדיב הגה פקיר וגנן׳ שניהם נאמנים ואנשי מעשה, המה מצאו את המושבה בענין רע. בדעה אחיז החלו לעסוק בבנינה ושכלולה, רבות עבדו לטובתה עבודה?.?ית ובולטת בכל צעד׳ וכל בגי המושבה נמשכו אחריהם ויעבדו ע■׳ אדמת הנדיב בחשק לב ובא־מץ ידים, ויתקנו בשנים אחדות