Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 8

לא החזיק בה איש עד־ היום, ולכן האיש הקונה אדמה- ואצל אחד טמצריו נמצא אדמה נטושה יוכל להחזיק בה- את מבלי שאול את פי זקני הכפר והממשלה, ואחרי אשר יעבור אותה שנה או שנתים- יתנו לו פקידי המלטת שטר מקנה כי אחוזתו היא- ועליו לשלם דר! את מש הקרקעות. כל בעל אחוזה אשר לו שטר מקנה מאת הממשלה מובטח הוא באחוזתו כי איש אחר לא יוכל לזרעה או להשתמש בה מבלי רשותו; ואם בא איש וזרע את אדמת רעהו תבואה או ירקות וצמחו, הרשות בידי בעל האדמה לאמר להזורע שלא ברשות, עקור תבואתך וצא. וכן מחויב כל איש לשמור את בהמתו לכלי תלך לרעות בין הברטים ושדי התבואה של רעהו, מעת צמיחת התבואה עד כלות הקציר, והאיש אשר לא ישמוו" את בעירו, מחויב לשלם לבעל השדה את נזקו כאשר ישית עליו. בבית פקודת הנכסים יוכל כל איש למשכן את ביתי לעשותה אפותיקי לבעל חובו- ברבית עד °/° 9 על משך זמן ידוע- ואם בכלות הזמן לא שלם את חיובו ימכר הבית, אחרי עבור שלשים׳ יום מיום ההכרזה, לכל המרבה במחירה לשלם לבעל החוב את הקרן והרבית, רק מיתומים לא יוכל לתבוע רבית. גם דיני הקדשות נוהג בארץ, וכל איש יוכל להקדיש את ביתו לכל מפעל חסד אשר ירצה- ויכתב בבית פקודת ההקדשות, כי האחוזה הזאת היא הקדש (וקף) בעד עדה או חכרה פלונית, ואז לא יוכל עוד לא הוא ולא יורשיו למכור את האחוזה הזאת לעולם.