Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 60

תולעת אדם, קצוץ ננפים, איך ארקיע מקום דוחי ישאנ'י1 י'י עור אנוכי ושחום עינים ראות רמים בשרי ימנעני. זמר שבחך׳ לשוני עניה מתדי כנוח, שבתו נאלמו איך אפרוש אם כנוח רומית. לנצח רננות, ליוצריינעמו- . אך שבת אשפילח ברחשי תחלה וברגש קודש תודה לך אביע ■ בתרי לבבי שי לך אובילה עדי אבוא מקדשי אל, מקדם• •אור זרוע.— יעקב ביבדינג מסטאניסלאוו ♦ עת שמה בעין, אחזה חוד אוריך עלי ארץ נשמה תופיע נחרה. אך אבולע יוצרי לחזות מפעליך הבט אוריף הה חושך ישופני קו זהר ממפעל כפיך בחצי להבה עורון יכיני. שמה אש להטו׳ רבבות כרוחם רכסי עולמים, מידך נוצרו- כעין ברלה, קרגיחם מזהירים כלמו מאורך, בחכמה נגזרו. הה! לבי יגוע, מנועם וגשותי בהביטי עליון עצמת יחך מי <תנני חצצו מספר ימותי הבט בעין נפש שביבי תמונתך. קול קורא.") Bon K. Saphir, öff. Lehrer an der k. Primär- Hauptschule in Preßburg. "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר: הזק!«— העת תרוץ *) Wir haben mit innigem Vergnügen und aufrichtiger Theilnähme obigen Aufruf—dem wir übrigenetwa« minder grellere Schattirung und weniger Dunkelheit gewünscht hätten — der mit energischen Ausdrücken und wahrheitstreuen Farben die bestehenden Mißverhältnisse des LehrstandeS im Judenthume schildert, gelesen, und können unS nicht enthalten, unsercr lieben Vaterstadt, die schon mit so manchen edlen Stiftungen als leuchtendes Vorbild vorangegangen, hier ftei und