Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 3

Exegese von I. I. PoUack Oberrabiner in Trebitsch- (המשך) ירמיה ח׳ 8' כ*א• קדרתי׳ לשון שמרוה > ני ינון האדם וצערו יחשינו נערו אוד השמש וע'נ ילושו האנלים נם עתה נגזים שהורית להראות נזה אנלס יינונס, ואפשר ני נגזר שרש קדר מיריעות עם קדר אשר נסעו נעדר נמדנר אשר שהורות היו, ש׳הש א׳, וני זה הוא מאמר הנניא המצטער על שנר נת עמו. כ״ב הצרי, יען ני דמה 3נ' הקודם איד ישראל לשנר ע״נ דמה פה רפואתם לצרי אשר נו ירפאו אגפי קדם שנר ושאר פצעים, והצרי היותר <וונ גדל למינה *ארן הגלעד, והנניא מתאמן נזה, ני אין עוד רפואה ומזור למתן נת עמו, וליופי המליצה אמר נדרך שאלה ותימה מה שיונל להאמר דרך שלילה מוחלטת. ארובת, רפואת, שורש ארך נערני יירה על הרפואה > ולולי יראתי הייתי אומד יען ני אורך ומשך הזמן הוא הרופא הטנעי ע'פ ד׳ לנל <נע ומתלה ע'נ הושאל שורש ארך נהסרוןמלת זמן המובן גנללו להוראת הרפואה. ב*ג מי יתן, הנה מתולדות נפש אומלל הננאה מצרתו למצוא עדן נהוריוו דמעה מאין הפוגות ני ■נזה יקל תוניון לנו מתה ני מניעה הנני תא1י3 נפש, יותרוע״נ התאוה הנניא שיהיה ראשו נמל נוגע ועינו מקור דמע׳ לננות נאות נפשו על חללן נת עמו אשר ראה נתזיו, נופלים לנגד עמיו נדומן על פניהשדה. את חללי, שורש •ננה ינוא לפעמים עם יתס הפעול אחריו נמו פה ׳ או ניחם שעליו נמו לקחן ל', וההנדל ניניהם, ני נהיות הדני אשר ענורו יננה איש עוד קייס נעצמו אף ני רתוק ממנו, או שרשומו עוד מונת וקיים לפני הנונה ננוף המת או נגדיר מונחים לפניו, הנוא מלת את לפניו ואחריו נמו לגנותה (נראשית ניג) נהיות המת עוד מונח, יינך אומו אניו, שם ל' נראותו עוד נתנהו מתנוססת נדמו לפניו, וננתה את אניה (דנריסנ׳א) החיים עוד ורחוקים אן ממנה ׳ ונן פה, ני נחזיונו היו החללים האלה מושלנים לפניי, אפם נהעדר ננר הדני ההוא, ירק זניונו לנד עולה על לנ הנינה ׳ תנוא מלת על אחריו, נמו יחל מננה על גניה ני איננו(לקמן ל״א) . חללי, לד׳ק יהרא חלל נל המת עיי חר3 ושאר פלי זין אשר יעשו חלל נגופ, ׳ 9" durchbohren' ויתננד לזה מואר חללי חר3 (אינה) אס לא נאתר יען ני נם הרענ יעשה אינריו חלולים ממין המוח והליחות הטנעיות, אשר לאט לאט יתמעטו נהעדר לקיחת המזין יקרא חלל רע3 נל המת מרענו, נמו מהליס ק״ט ולני חלל זקל3י, wein Herz ist hohl מחסרון הדס הנמעט ע״י צערו. אך לדעתי נראה, ני יען שהוא מננוד ויקרה נל אדם למות מיתה טנעית.על מטהו, ע'נ נקרא נל המת מימה גלמי טנעית, אס ע׳ייחרנ או רע3 חלל, דיל שהוא מחולל מננודו ויקרו הראוי לו נמותו, וע'נ יאמר פה הנניא ני ע״ז דיל על מיתת רוב נני עמו לפתע פתאם בארסן מתנגד לטנעוננוד נסם האדם היקרה, יננה יומם ולילה. טיא׳ מי יהנבי, אם עד עתה דנר רק מצרתם ותיאר שנרם ואידס יחל עמה לתאר גס עמם ומרים׳ אסר הם סינת ענשם המסופר נפי הקדומה. ואמר תחלה ני הס מנאפים ונונדים איש איש נתנרתו ואשת נריהו, ומסרסים נזה שלום ניהם הגופני והמוסרי׳ אשר ע'נ יותר טונ היה לו להתלונן נמדנר נארן עינה ושוחה מדור נאהלי רשע <אלה. עצרת, אסיפת נמו קראו עצרה (יואל ני ני) וידרכו, מפה עד ח׳