Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 58

58 זימויגס ל0«ז: Diese (die Nachfolgen)sind derZweck des Entstehens on Himmel und Erde, indem sie erst dann erschaffen wurden,* als baS ewige Wesen, Gott, schon vollendet hatte Himmel und .Erde יגל שיוו השדה טרם יהי' נארן, וכל עס3 השדה טוס יצמח, כי אע״ס קנוראו ניום כ', על סחת הקרקע עמדו ולא נראו עד יום ו׳ (ועיין רש׳י ז«יאוד) כי אדם אין לעווד אח האדמה ולא יאות להניא המאכל עד אשי י3וא האדון אל היכלו, וגי הכי הוא, הלא גס מאוסן 3ריאת אשר לקח ה׳עפי מן האדמה ויסת 3אפיו נשתה חיים נס מזה הוכתה 3רורה כי רק האדם מ3אי וחכלית ה3ריאה: ועם האמור תנואריס איזה נתונים 33ראשית 3דרן הלצי' יי6 3 תוכחת מוסר להנשים אשר נקל להן להנזות נעליהן: שמענה והאזינה אמן גסים, אנוכי אשירה, הטינה אזנינן נעלי פיפיות אנוכי אד3רה, המעט ני חלין ה׳ לכן יתר שאת ננינה על האנשים (ותן ה' את הצלע, תלמד שנתן הק׳נא ן נינה יתירה נחשה יותר מנאיש נדה דף מיה ע'נ) וזקשתן לקחת גם נתר מליגין I ממנו, המעט ני הנדיל ה' אתכן מעדת רננות הנרואים למסוף עליכן נסיכת היי1 ואהגה, אשר נהמס דונג חסני אש גן ימס נס ל3 אנן נאש אהנה הסחה! I «קרב איש ול3 עמוק כי נשא לננן אתכן עוד לחמוס משפטינו מידינו.ולדני* / אותנו התת רגלינן—? ידעתי נם ידעתי יש נסינן מענה להשיג: שאלו נו) ימיי i ראשונים למן היום אשר נרא אלהיט אדם עלי ארן, המה ינידו לכן, ני גי* 1 לנו משסט המליכה והממשלה, ימי הנריאה יורו ני האשה תכלית שמיס ואר|׳ <י נאשר כלה ה'שמיס וארן וכל צנאס, והיכל ה' היצירה, משום כל ל3 וכליל | היופי, יסד על מכונו נלי שחן ודופי, השלאן עיון ננל מיני הענוגים נרנניי* 1 מיני הצמחים וכל גסש החיה למינם, צפה הצסית נרגנות אורים׳ אשר ה פילי ) זוהר נרק אורם על ההיכל העוטר נהוד והדר, אז לקח ה' את האשס ויניאי! «תוך ההיכל ולשמחת נפשה ראתה רננות הנרואים עומדים וממול לה וינא גגי האדם «הונס, ומאז רהנה נפשה עוז נצדק ונמשסט לאחר: למעני אן למעי' «רא ה' כל אלה, — אס לא איפה למה זה אני אחרית כל מעשהו, מי לי* ידע וינין ני סוף המעשה נמחשנה החלה, נשים כסילות ז למה זה תדנרני נגוהות, למה זה תשכחנה צור חצנתן, מקנת נור נוקרהןל היאמר נן לא1 איי הולדחין? הנוש לא הנושנה נפתח׳ פי לקרוא אותך נשם אשה, אשר מורה «ל ענדותנן, הזכור לא תזכורנה, אמרות טהורות אשר ל« אדם, ישכיל אה פיה' «אמרו: רק זאת הפעם לא אירא פן רוח המושל יעלה עליך, כי למראה עיני! הלא ראה תראה, ני ננראת עצם מעצמי ונשר מנשרי! אפס מהמורא אשר יעלי* על ראשי סן נגוהין אשר יקומו מאחריך נגיד תננודנה «נעליהן, לזאת אקיי* ואננה אותן נשם אשה, למען ידע נם דור אחרון ני מאים לקחת ולעזר אג* <מנת ליי אהרן א״ש ויאל׳ו* מפאהדליטץ. השמחה. Don Moritz Kohu in Bistritz. ב_קשתי השנלחה הנה והנה איה את נסה.ן3יני תחיינה 7