Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 55

55 נהסס למרומי המצלמה והנגוו - רק לגסות עמים ימית מסל, וימגר ספר מלא הגל ורעות רוח ל ולגן וגיס יוןסצו ידס ממנו, מחמלמס עלי ציור גססה—- ממלה גרונה מנת שמיס! ־־־ לגל יגרע חלילה! נשנאתו גל עמל ותלמה? ונאהגהו לאכול לחם עצלות? אהה, הלא תדעו אמם נעלי הון וריקי מוח, אשר תמלאו חדרי נמינס גל הון יקר אף נעים, אך מירי. לננס ריקים מגל סגולה ותפארה! לא תדעו את גל המלאות המוצאות לגל מושן נשננו הוסר גיהודה, עדי יצלח לחרות ממשנותיו עלי ספר. הן לא נלשונות גני ערג שפתינו אשר אתנו! הנה, עם עמם צמדים מעלה מעלה תעלינה, גרנות ימיהן עשרם ייג ואסמיהן יסרוצון — כי חיות הנה! ומה נקלה איסוא לתליציהן וחכמיהן לשיר נשירים רני עוז ויופי, או להורות לאחיהם חכמה ודעת! לא גן שפת קדשנו׳ אשר נקטפה נראשית גצתה ונגזרה מארן חיים, אהה ננעוריה: היא לנצח תשאר על עמדתה לפני מאות שנים אין ספורות ורוח הזמן לא יעתיקה אף צעדה אחת הלאה. ולכן כמננירה תחיל תזעק נחנליה, עד כי כל שומע תצלנה אזניו, כן מר יהיפח כל תופש שפה ענריה ופניו יהפכו לירקון נשנתו על האננים, עדי ימנל ורוח לו! ונגל זאת מטיפי עס ועה עלי מרומי הכנודינשאו, ונצל החכמה גס נצל הנסף יחסיו, תחת אשר ננוני עם ישורון נ ארן נאליציען נשפל ישנו ועם ריש וקלון יאנדו גל ימיהם! ספריהם אס טונים ומועילים המה, יאספוס שוחרי תושיה הנימה וילנישום נגדי מכלול ומפארת, אולם אין איש סס עין על מצג אניהם, הטוג אם רע הוא! אם היא לנוש שני או גלויי סחנות! אס שתן חלקו ומאכלו גריאה , או יקטוף מלוח עלי שיח! וזה לנדו חלקו מגל עמלו ושכר פעולתו ומענדו יומם וליל,כי ינא נמשעול נר מעונה מזה ומערכה מזה נאין מסלט ותנוס < על ימין כדנוריס יסונוהו רננות מתקדשים ומתחסדים, אשר יפרשו מלכידתם עלי נתיני, ואת שם הספר והסופר יתנו לחרפות ולקלון, מיראתם פן ישמע ההמון, וימול ערלת לנו , ושנ ורפא לו ועל שמאל פרחח נמצח נחושה יקומו, מנקרים עזי נפש וקטני רוח, אשר יחפשו נספרו למצוא נו עין אשר חטאי למען יעוללו נעפר קרנו וננודו בקלון ימירו! ני אש זרה , אש לא נופח, קנאתם, ועד תחתית נפשם יוקדת. ־־ ומה ינא3 לנ גל תופש קסת הסופר, אך לא תפוש זה3, עת גסה עליו דנר מר נזה * מה תשתוחח עליו נפשו, לדעת, ני הוא זרע זרע צדקה ואמת נזיעת אפיס —וקצירו: שנר רוח ואנחה, גלימה ונוז מלא אפנים! הנסיון הרע הזה היה הסנה הראשה, ני השליך יתנגד עט סופר—נתן אלה י יעקנ נידו, לפתח אוזן ערלה , ולחוק אמרי שגל ודעת עלי לג אנן, סונה יאולת והגלי שוא — נעוד חליצתו רעננה, ונחו ננון עמו לעשות תושיה , ולשאת נינה מדורות אין ספורות ולא השלים את חלק השלישי אייראפא, אף ני ננר צלח וענר ארן פו^רטוגאל ושסאניען, וישנות 3לננ צרפת וינסש^ (החתימה נמחנרת הנאה..)