Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 47

יביא פתח חתקוה ראשו בשמים הגבה?‘מעלה, יבי לב אלהים ינורות ה׳ יהלל. עס אלהיו ימלל, האזוב בקיר ירים לשמים, וישפיל לעפר חיא ילחם נגבור עס הירח והשמש, הארזים עלי מים. כל מלאכי מעלה יתנו לו מען, אל הארץ ידבר ׳הפנס לחשך ישיאה ואמש. כל זה יעשה בכרמי ^ףרו א עת משנתי אקיצה. והיא תען. £עץ יאמי הקיצה' יניד! נאלמת דומיה? ייופאים יקרא, עורו! יימלטו מארץ נשיה. "יושב בעמק עכור יי'-!מק שאלה, המות והנילי. המות: איך אמיתך? אור חשמש חזית נפשך חיתה ואתה לא חיית? הכילי: האזינה אמרתי ושמע נא לקולי, נפשי קח לך, ורכושי תן לי. המות: איש כמוך עיני לא ראו גבר! האש כסף תלוה אותך לקבר? העור והחרש. החרש: דק אתה תהי שופט עלינו בלתך אין, כ׳ לא תשפוט למראה העיז: — העוד: ולמה אותי בחרת, ועלי שמת עיניך, הלא נם אתה בל תוכיח למשמע אזגיך— ברוך גחן מפרערויא.