Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 45

45 AM עת מצאהו מצוק לרדות לו לישועה — לאד אך שמח לעג ליגונו בתיועה. דק רע רק עול, רק מעשים אחרים פעל עם אוהביו המסולאים ויקרים. לא השיב ידו מבלע כל ימי חלדהו, תומת ישרים לא סתרם מרשעת לבהו. p לא נח ולא שקט מהרבות תועבה י עדי באו ימי כלח, ימי זקנה ושיבה; אך בראותו כי קרב קצו אחרהו, שם לבו לפעלו ואמר לזכות אדחהו. דמעות עשוקים לנוכח עיניו התיצבו, מתגרת ידו נשפכו ערי מקורם חרבו. נשא עיניו למרום ורוח מבינתו יעננו: כי יש שופט על כל מעשים בפלס יבואנו; ולהטהר בבורית ממעלליו הנאלחים אמר לבנות ארמון עם עליות מרוחים: נופל על ערש דדי ימצא שם ארוכה, נעזב ומשולח מחסה מצרה ממצוקה. וכמעט על לבו מהר לבצע מעשהו הזיל זהב מכיסו לכלות מינהו, לפארו ולהדרו בכל יופי׳ ותפארת׳ פזר נתן הון בתשוקה בועית. ובימים לא כבירים עמד בניי לתלפיות, כל עיני עובר עליו בתמהון צופיות ויהי ככלוהו לבנות כל חפץ לבהו, עמד מרחוק לשבוע בנעימות מראהו. ויקרב אליו איש עת נפשו שמחה: "לשמחה מה זו עושה בפועל ידיך ף