Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 24

אותו. ויהי הקצף לתנין בקרבו להרעי?1 מארם השנאה נל רגש* האהבה אשר ישבו לפנים בקירות לבבו. אולם רב ני נחם על חטאו התחנן לפניו כי ישא ד״ח לפשעו ואל המעל אשר מעל בכבודו. אך הוא התעבר בו ולא העתר לפלוליו אשר שפך לפניו מדי שנה בשנה כליל התקדש יום כפורי חטאת ישראל בין איש לאלהיו ובין אדם לרעהו, ולא נלאה רב לעשות כמשפט הזה י״ג שנה. ויהי נראות רב ני כל הכנעו לפניו זה ימים רבים בל יעש פרי ותוחלתו נכזבה i ויבן כי גם הקנאה המאררת ח" האדם היתה עליו בקושרים ויאמץ גפשובאלהיו, ויאמר בלבו טוב לשבת נדודים באשר ימצא ושלוה בו. מרור עוד באוהל מורהו מרדף בלי חשך. נ׳ כן היה משפטו כל הימים למאוס בכל מגמתו החניפה וקנאת איש נזקעהו, לשום בר' ח) מבטחו ולבלתי שים בשר זרועו. ונרגע עברה רוח אחרת על פניו, ואמיץ ביראת אלהים גזר אומר בלבו לעזוב את ארץ הקדושה ולשים לדרך פעמיו ללכת ארצה בבל. (הההפך נמתנרת הנאה.) הערות א' שמו העלוני לא נודע לנו ננייור, אס רנ או אנא שמו? והנה אף כי מלאנו פי רנ היה שם פרעי כמו תייא נר יג הדיפתי (שנת קת'נ׳■) יג ני שנא (מ׳ק נ׳ו.) ננל זאת לני אומר לי, ני היה המו הפרטי אנא, והשם הזה לסי ענינו יפרד והיה לשני ראשים. אושניאורו אנא מגירי נאשר פירש״י(שנה נ״ג. נילה נ׳ט): או שהוא לשו! משיגות וכד,לה. ראה (נונות מ״ז. ינמות ג״ז): שפירש״י לשון'נשיאי ודני, וראה עוד (פסחים נ״ז. יומא פ׳ז) ■ ונתוס' ישנים שם, וננמה תקומות לא סירש״י מאומה נ גרנות סי• נתונות ק"; . פסחים ס': עיוונין ע׳ח ל':ד). אמנם נחולין מ״ה ני הניא רש יי שני הפירושים יחד ולא הכריע, אשר זה לן האות ני שמו הפרטי היה אנא. ויען ני השם הזה לסי ענינו יקדר נקרנו שני הפונות אשר הזכרנו ע'כ לא יפלא אם תלמידיו פנוהו נשמו הפרטי• נאשר תמהו התום׳ ינתות דף הנזכר ני אנא הוא ג״נ לשון נשיאי ודני על נן קראוהו נשמו נלשון נופל על לשון, וראה נתוס' חולי! ל׳ח ונסי' הדשנים לפסחים קי׳ט: ונ״נ נ'נ. וידידי הגחון מהו' לני הירש חיות ני' נה3 3מנהנ עמי ליון הונחה כי פירש׳י למס' תענית איננו מרש״י ינרונ הסתירות אשר תמלאנה מפירושו שם לפירושו למס׳ האחרות, וני! הסתירות האשה יחשוד נס חת זאת אשר נתענית פירש׳י אנא חנירי׳ ולאשת לנו ני גס ננילה ושנת סירש״י נן וני הניא נחולין שני הפירושים יחד. וראה נסי קורות היהודים להחנם יאסט אשר הונית ששמואל דנר מיג תמיד גנזיו!