Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 71

תקוה, תקוה, מחיה?זמורה?לוח לבכם לעד ונצח ׳ קוו ןהא!רו בגבורה: אמרו: עוד נרימה מצח". ואל אל בדמעות על פנים שילחו מדיום זאת התפלת: אב׳ עליף נחנו נשענים, השיב אשרנו• כבךחלה". כי ג?סםהם לרעת אותם זאת אדע אני על נביין ׳ לכן ש?זעו! אלה 'שמותם: אחכה׳ תקוה, בטחיון.?כל עת אהבו אך הרע כעבותות אחוה היו מגלבים׳ אז כייום איד בל הריעי.רע .אם.?ר א$רכם יקררו עבים. זכרו ביום חישך וצרה באהבה, בהקוה. בבטחיון ׳ אז תקום לדממה הסערה בי למועדי תל הם בכרן. בית מ־ו״עד לכל חי. מאת יוצר הבל, מקור התבונה,?כונה לכלנו במנוחה מלונה. אך קטנה היא, הן תרפה תישח, ־1 :'־T ־ . "ו י! " י ׳ אבל ישם ישלוו ינוחו יגיעי כיח. :־ T ז - . : T : ■ז■ השמש, הירח והככבים לא יראו שם פנירום?ני להבים, נהרות ישטפו. רצו ושבו, ולי־שנים אלך,?לא המה נחשבו.