Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 75

75 היום ילחץ עיוני ׳ ומחלה הפעם. הפגע כתנין לאכזר לא ידע החם. האשר חנף כילו ומחקיו המיה, כי מחננו מתמול היום נודד ללחם- ותוגה?די לנפשו ותמוגגהו חושיה. אןי אהבת אדם לאדם מסעד בעת צרה, הרעבים תשביע $ת העני תרחם, דמעות העשוק תמח האבלים וחברום, תחיונןאברבלי לבוש ואין קסות בל,רה. כן בעת נצח חרת אל על לוחוהןם, על גלייון הטבע חלקינו בחיים. באורה איור לנו מתורתה נושע ׳ תחכמנו תאלפנו גבה תעודת גבר, בשדמות הצדקה תתן זרע לזורע. תודיע אורח חיים על מפתן הקבר והקבר הזה בית המיוער לכל חיים. הטבע ביר חרוצה אף איותו כרתה, אלהים נוצר אדם ידיו זאת עשתה, •אל הרוחות לכל בשר ר'וכב שמים- כי אם רגשי מוסר בחיותם על לבהו. אם חסד וענות צרק^חבוש לראשהו, גם האביונה לשכניי לימינו נצקת. הפעם יעוז דעת ןתאוה הפעם, במקיום ר!צרקה גם חטאה אורבת׳ ןאות ב^ךים בחבו שוררת בזעם. 4 *