Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 74

ובעזרת חיתו פניני אהבה יזהירו, היא במושבות נצח האדם באדם קושרת. היא כוי לבביות יחד ברוח אחד ח1ברת, ז : ד r ־ v v t v " ןת^נוגות?קרבנה לאין.קצה יפחידו - מי זה בסיומכי חיינו לבלתי יברחו? מי זה בסיוה^כי?זצוקיוי לבלתי יהרסו? ביוכבים במסליותם מי יורה וירכמו? כל צבא מרום במרום זעש כסיל וכימה מי יערבם מהארות בעברת תחמו? מהאבל שתיות תבל לתהו לבלימה- אמנם?חבלי אהבה איש באחיהו ידבקו - וחפץ להשלם חל,ס. רק אחדלכלביו. אך רוחה היא הניעם להנחותם דרכמו, בנשיקות אהבת נצח יחדו ישקו. מגשמיות הטבע גחליה ןתמלטו, בחום צח.עלי אור קרני זהבה יתפשטו. ואתה ברחב לבן? הרם לבל נוראיות! צלם שיי ■ היאות לך לעצים"עינים? אתה ברב אונים בכשריוניות הנשאיות, ודאיות לך נטוש ביתהונמךבעצלרדם? כמספר ימי חלרינו הלא רבו התלאות! בחמר הרגע כן קורותיו;מירו, מאורות ההצלחה רק בהיות יאירו ׳ : ״ : י T ־ , ״ T• הטובות מתי מעט אך לאין מספר הרעות. היגון ארון לנו אסון רודה בזעם.