Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 70

70 אך הג1ית תחי אהה! ספה מלהיות אביט אחור אלאה והנה חשפת ליל זקרוץ חמר הנני! ואיך אעצור חיל? הרעיון רם. רוחי ויפתה׳ מעיני לאות. אל גבוליות הייות י נפשי ברגעו תשאני, למפתן הבריאה בחבלי חפץ תמשבני, אך אדע—מה אדיר אל ג מהחלל גברי- בי לימוא אעמוד משתאה מחריש לרעת, לשוא הלאה מגבול העת אשא האבר. שם חשך אין איור אין גם קרן מיופעת. אמנם הגייון לבי את חיותם תעודתי! לשמי אמונה ברערה שלחה ימם, על אבדתה תצליח לעליות שמןם׳ וער פאתי ההןים להגביה תעופתי. בילד עלי אמו בה נפשי התרפו!׳, להזיות בניועמה ומפיה תנשקי — דע צור עוזף האל בשחק;אמן סלה. נמצא ואין ראשיה לו אין חליפיות.ואין תבלית. שומר פעולות ארם ימינו בבלמושלה׳ רצונו מקור חיים איןקצב ליו ואין תבלית. תבלול תהו היה ונשיה ושממון׳ אין רום אין עמק אין מטה אין מעל. אין איור אין מאפלה אין מתיוק אין רעל ׳ האמה בכף עלייון היה אצליו אמון. ורוח אל עולם בקדשה חסד עוטפת, על פני תהום רבה על כרוב חכמה מרחפת -