Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 65

ען נחמן נשרשו, עוד לא ינמקו מוסרות רוחוחיני׳ נשנס האחד אמנו— ו3מה איפוא אשלם נשיי אם לא נחקומי שתו על סשר? — השנית: 3אשר ראיתין אמן ומפליא לעשות׳ תשורר אויר׳ אשר נהשוררי קדם שרת גס נלחת׳ לכן אמרתי׳ חס תחת ידן נצגי י3ואו׳ י3שילו׳ יצליחו׳ ויעשו פרי. —ועתה הא לן נצר מטעי׳ הקנון והדל מנונ3ין׳ אשר 3שמי המליצה יאורו׳ ועלין אדון לנחור ׳ אס לשומו 3ין שורותס למען יצהיר נתוהס׳ או לגזור אומר: לן הלאה כי מאסתין! שימו נין כונני שנה׳ או נונ3י לכת — אנכי אנ3דן ואהלל שמן מרחוק _ משוח נפשי, על מות אבי יוסף ב! זאב נ״ע ביום נ״ח לחדש תשרי תר״ד, לפ״ק. "יוסף" למה מהרת לארץ נשיה, אתה שינת עולם נרדמת ובניך קודר ילבו באין תשועה? ועם יורדי שאול יחד נפעמת. יחידתך הלכה למעון שרפי מעל מרחוק, שמה הדיחך קשי יומיך ואותמו עזבת למדוד דמעות בשעל! שבת לחמו שמחות בסחר כנפיך— אמנם בא קצך, חיש ינחו השעות, נפלת ערש, משם למות תוצאות. הה התמונה כרקב בנין ה" תחתור ובעומק הלב כחרב פפיות תחדיר מדי זכרי דמות מות עליך שטוחה ואנכי — באין יכולת להביא ארוכה. — הוד פניך׳ יפי תארך, כשלגחורו, עיניך מתנוססות בהדר לעד סגרו; פיך הנאור, עוד לא יפתח וקולך הערב עוד לא ישמח. הקבר, פתח לועו הנורא נגיך בתוך גוש עפר הורד גיוך ׳ כה—הה מעי מעי — רמה תכסך ולחיים מר ממות ינזרו בניך. **3 ״הביטה , לבנו יתך יורד בבכי, נחלי מים מאין פוגות יזרובו לחי" אולם אתה תשוב תלך י*נוח לזעקת שבר אזנך תקשיח. אבי, מדוע תסתיר זיו מראיך? לא תשמיעונו נועם מדבריך? הלא כל מעינך שמת בנו, בנו נפשך וקרבך, ועתה זנחתנו! נא משנתך עורה ונוחם הטיפה, טל אורות דבריך נא הרעיפה! מעת שכבת, דומיה שירת בית ונחנו׳ לכתנו מלאה שמיר ושית. אך הה! לשוא אדיר בשיחי ואריעה, «לריק אעיר קול נהי ותאניה