Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 63

63 יאוה י כי הפעולה מוכרחת נאסר יען אל מני 07p . וזה מורה הגסיון 3נל שעה ורגע ני אין העשיה 3נח האדס, ואס ישתדל אדם 3נל מאמצי נחו לעשות >ו או זו, לעת ירצה להוציא מחש3תו אל הפועל י3וא לו תונע ויגטל נל עשתנותיו- ואין זה נותן מגרעת 3יעוד שנר ועונש, ני רק הרצון יחתום הפעולה למעשה רע או עו3׳ ופעולה אחת תשתנה לרעה או לעוגה , לפי שנוי מחם3ת הפועל אותה ונונתו בעשותה, ונאמרה גדולה ע3ירה לשמה ונוי׳ ואן- שגרירה על הפעולה אין, גמירה יש להאדס לחפון זו או זו י וזה הוא גבול נוגע האפשר ההתפשעת על פעולת הנשמה והשכל, היא הרצון והמחשגה שהיא חפשית —ולהארה מעדני ל3 לתשוג מחשגות להימין או להשמאיל מגלי מעצור — וגמירה זו תעשה ידוע אומה מקדם לנמנע ־־ אן זה לא יחש3 לחסרון 3חוק הגורא 3"ה אס נשללהו ממנו — נמו שנונרח אצל נמה שאר נמנעות שיש להס ע3עקי0 — ונוסן> לזה נאמר שאס נשלול מנו י׳ש ידיעת פעולות עצמן העמידות, למען לא ישו3 מוכרת עליהן, ודאי חסרון נזה לשלימות יחשג אצלו—נמו ה3לתי יכולת להשיג להעדר, נמו3א גע״ו לג' גמורה, וכוונו לזה גס חנמי התלמוד ז״ל נאמרה על הקרא אשר נשנעת להם גן "אלו נשגעת גשמיה וגארן מה הס כליה (שים לן היכולת לכלותם) אן- שגועהן כלה (היה היכולת גידן לכלותה) אגל נשנעת גן, מה אתה אינן כלה ונוי וידוע שנשמתינו היא חלק אלוה ממש כחלק הנחלק מהכל (אן! שזה נשגג מהשגתינו אין יחלק הרוחני—) ולא ידע פעולותיה נמו פעולות עצמו מקודם ־ זה אשר אחשגה נענין זה, שהאדם יש לו נחירה חפשית לרצות דגר או למאוס נו, אגל אין לו גרירה להוציא רצונו מנח אל הפועל, אין לי היכולת לגור לו את אשר נחר נו, ודי י׳ש יודע מה יפעל גנר, אגל לא מה שירצה לפעול׳ 'ני מחשגות אדס העתידות לא ידע מקודם ידיעה מחלנו ת רק השערה קרונה אל האתת ע״פי ההגות המניעות, ונאמרה איזהו חנם הרואה את הנולד (והחכם גן תנחם גאר נדרן זה נל ידיעות הנורא געתיד 3 החלטה, ולא נתגאר לי עוד ידיעות הסגות שרגילות להההפן כחומר חותם?) ודרן זה נחזק מהנסיון ומכמה מקראי קודש אשר קצתם אזכיר פה, האנס אמר •רנות מחשגות גלג איש" ני עליהם לו הנחירה, אמנה עצת ד' שיען עליו מני קדם, נמו ד׳ צגאות יען ומי יפר היא תקום (תשלי יינו) לאדם מערכי ל3 ומד' מענה לשון׳ שכל להוציא מנח לפועל גופני נגר מיועד מידיעת אל הקדומה וכעין הסי' הגי מרא׳א שס וכן אפשר לפרש זתותי נטית המחשגה והרצון היא שלי וגכחי (וכעין שסי' גן מנחם חלותי היא) אן גל יעגר סי ׳ ני תה שתגיע לפעולת אדס גרגר שפתין תלוי, וינר די נפי הנניא ישעיה גאר לגו לדעתי כל הרעיון הזה, שעל התשוגר ונקשת מחילה מד' על פשעינו יש תקום ספק, או שהיא ללא צורן או ללא הועיל אם האדם מוכרח ננל פעולותיו לתה זה יגקש מחילה על מה שהוצרן לעשותו מגלי יכולת למאן גו, ואס הוא ננחירתו לעשות או לחדול ככל אשר ירצה מה זה תועיל התפוגה, ני שתים יפעל נגר נעגרו בזדון על אחת ממצות ד', יגרום רעה לעצמו ע״י פעולת הענירה שהשי׳ש לא אסר לנו רק מה שידע גחנמתו הגלתי מגנלה שהוא ליעתיגו—ועיי שחפן נה פשע גתחשנתו נגד רצון הנורא, וע"! האחרון, פשיעת הרצון, יתחנן לפני אלהיו ויתחול לו מה שפשע נגדו ני אל סלח די׳ אגל על הראשון—פשיעה המעשה — מה תועיל מחילתו, אין ישוג המעסה לנלתי נעשה? אשר על כן נתיאשו רגיס מהתשוגה נאמרה: כי