Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 60

(50 שומר נפשות חסידיו. ויעוד השר, משנתו קם מהר כבזק, לקח כלי מורים מהקיר אצל מטהו לירות אשיו על הרוצח ולהמיתו, קרסולי הרשע מעדו, כי החרידו, פלצות אחזהו, וחרבו נפל מידו, תחנונים דכר, קולו בנחת, לבקש על נפשו. מרדת שחת עבדי השר הנה נקראו לשמוע מצות אדונם באו, לקחו המכה בסתר ואסרוהו לגלות להם האנשים שכרוהו. כאשר סרה מהשר בהלת לבו חקר במה היה הקול ומה הסבו, והנה קליפת אגוז לארץ משלכת. אהה, לא ידע כי אורבים ן1דמן, רמסה הרוצח ברגלו < הצילו,— גס בלילה בלי תוגה שכב על מטתו האיש עמד משתאה על ככה 1 בלב שקט ובטוח, ערבה לו שנתו. בשיר ותורה הרים קולו: איש הדמים ורודף כחש, ״שדי, מה נפלאו מעשיך התגנב לתוך הארמון כנחש, "מ׳ יספר גודל חסדיך כחצות הלילה, אל השד בחדר "מושבך שמת בשמים משכבו "עיניך תשפיל על החיים צעד בלאט, וחרב פיות שלופה, "ידך לא תסור גם רגע ללבבו "לשמור דורשיך מפגע." אך פתאום נשמע קול מקרקר חזק, בארמונו ישב, שלו ושאנן, שר נכבד וגבור חיל. עוד בשיבתו דשן ורענן, עשה טוב יומם וליל, אהב הצדק, הרחיק כל פשע, לשטן ומכשול היה לאנשי רשע כ׳ הפיר מחשבותם, יחדיו נועצו להרגו בערמה. אך פחדו לנפשותם, שכרו עליו איש נוכל ומרמה איש מהיר לשפוך דמים להרגו כרם יעברו ימים. שמח וטוב לב בקרב בני בניו ישב השר בערב אצל לחמיו באגוזים שעשעו הנערים לפניו