Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 6 (1846) · p. Seite 6

וברוך האלהים אשר ל" א השבית גואל1?1שפה העבריה! מעת נדהה האומצה הזאת מארצה, עצובה רוח תתע בארצות מלריה. ומבעד דמעות עיניה יביטו מאחריה אל משואות היכליה. נד. תתע ולפיד אש בידה! להאיר לבניה במחשכי ארץ שבים. — בצאתה החזיקה את הלפיד בחפזה מן ההר, עליו הופיע אלהים בסך קודש י באש דת מימינו. — בה היא נעוטיה על משכנות מעבדיה מקדם; אולם ש ם יבוזו ליקהת פניה, מבלי חזות ׳פיה מקדם בין קמטי אפיה. פה ינידוה חשוכים מורדי אור, ובלזות שפתם: סורי סורי! יקראו לה, לפיד אש אוכלת בידך, סורי לבל האכלנו האש!— אל אהלך. הכהן! החישה העניה הסוערה, מפלט לה מרגשת הזדונים האלה. וכין קירות ביתך העטיתה תחלה׳ ותחדש כנשר נעוריה, — על גבול ארצינו היא כעת נצבר,, לבושה מלכות, ומי לא יכרע לה ברך * מי לא ׳שימיר, כמקדם שלטת? זאת הגות לב כל מתענג׳ על נועם שיריך, וזאת הגיון לבי, לב אומר כבור נלו לשמך ולזכרך, לב מוקירך• יצחקערטער. בר^די ז׳ טבת תקפ״א. - Exegese von Joachim Jos. Pollak, Oberrab. inTrebitsch. להתשן ממחנרות הקדימות) ירמיה כב מירכתי ארץ. הנה ידוע ני מדין הענרי נמו נשאר לשונות, להשאיל השמית, תשר הונוזו נתתילה לציין גסס הדדיים הגשמיים תשר עליהם, תסול גראשונה עין האדם, {היותו עוד«מעמדו הט«עיי, seinem Naturzustände למען ציין גהם נס תת מושגיו ומושנליו הרומנים, הדומים גענין מה למוחשי? אלה הגשמיים, לבלתי הצטרן תמיד להמציא מלות ושתות תדשיס׳ אשר יורו ע: מושגיו התרשים, אשר ישיג«עלותו תמיד ממדריגה למדריגה«נתינת השתנלוהי׳ ממעמדו הטנעיי והגהת" אל השנליי, ועל דרך זה הושאלו גס שתות ראם רגל, יד, טנור, ירן, צלע, אשר הונתו גתתילה לסמן גהנז איגרי אדם ידועים י להורות נהם נם מושנליס הדומים נאינותס דמיון תה, למלון׳ נוף האדם ואיני', אלה, ני נעניר היית הראש האני היותר עליון והיותר נננד «כל הגון> קראי לנל חלק עליון תדנר מה, ונן לגל איש גננד נמנרתו, נשם ראש, נמו יי>ש ההר• ראשי עם, ונענור היות הרגל חלק הנוף היותר תתתון, נחו שהניייי