Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 50

50 Betrachte ich u. s. w. was der Mensch ist, wenn du seiner dich erin« »erst, der Menschensohn, wenn du In'ö Leben ihn setzest — dennoch hast du den Engeln nur wenig ihn nachgesetzt »• s t». הייס האנאק מ 3 {!ס קו!1ויטן• על מסיביות התבל. .ge( in Tysmenitzס® .Don M «בי1! למה תעדי ערי עחם עמה ימשול לנליך ברציוניו תראי לאיש יפעת דודיך " וש$ץ ונבלה ממך יפריע. עוז רשפי אהבתיו תעל $מןם מי.יחרש פני ארמה.ישדר ן־גביה אף.יתענג מנוגה תענוגיך! יזרע צמחי תפארה להצמיח? אך אחרי תראה בהדר תפארת עת אליעציור נטפי נדם עליה ׳ לביו יהגה אהבה לביוא אליך, מעעיות.ישקה בל עשב ושיח? ■והנח עליו שנאתך צוררת מי על זהב וכקם יטיף חמךתו כמעט רגע תשליכהו אחריך! לאישןהלהסבל חמדת תפארה? עוד בחבלי רשתך נפשיו נלכדה עליה יזסיוב שנאתיו וקנאתו לטבול חלאת העת ורגשותיה עצביון לב גם רוח נשברה! — עדי בכור מות את ירו הרה הלא האדם׳ אשר אין כמוהו׳ *T T T V V r : ,,Ä ״ 1 T ד ’־’ ״ ן T לקחתיו לאדמה ולחפשו מתחתיה. הוא .ימשיול עמך רב מקיעלתי הזאת תגמולך למלבישך יופי, בלתו הי.ית רק תיוהו וביוהו מניוגה וקדים יאיר מחשכיך, כאלה וכאלון עליה נובלת. i די• t * ־ ו־ייו ד •־ T •r• I - T : T ואת תתנהו לשמצה ודופי ואת לא כגמולו - לא טיוב תשיעי׳ יער שאול תציוררהו בעתותיך! מצח אשר, זונה לך היתה; מי לקח חכמת אל מחביוניו את חלקתו הטובה תכאיקי: ןעל פניך איותה הרקיע? צדק זורע—קוצר טופחה! משה תלוי פאגעל מטיסמעניטץ.