Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 5 (1846) · p. Seite 7

בי במנשה בן.ישראל היושיע את בני.ישראל מיד המושי״ע, ,עדי יזשבו בטח בלפנים היתה. אתה ספרת דבריו לבני ע?י ׳ בל אלה חברי בספר לחבר. ו-תשי^ת ישראל את שמיו קראת. ד1ך t בו תתעדן נפשם ביו יתנחמו, אם צרה תבניעמו עוד;רחמו, תמיד ישתו מתק בבואם מדתה— t t ד בעמוד איש ליל לפניהם נסעת׳ הנה שנילי ע1לם*)למ'ו היודעת. 2ן?נחם הגבור ןאישהבינים, זרת בחשןי הוא האיר עימם להורות דחי.ישרה לאנשי הח:ל; בי זקךן npo — כש?ש irrt— המעלה,ערי זהב ־עלי הירח׳ להאיר לשכני ארץ חשבת הליל. הוא ספר בשפת אשכנזית מסלאה , בי,יד אל השמים, הנפלאה, - ,- ־•:tt ,?נוף ברטאניען אות גדול עשתה. *) מועלת הסהר הנתמד הזה רנה היא ונפלים לתושיהי ני מ3גד אשד הודיע נו שנילי ארצות רנות ותנונת ׳ושניה! ולשונם ומעלליהם ׳ עוד למד דעת פנילי ששתנו הנעימה, כי נלדנריו משונצים זה3 המליצה תתענג נה® נל נפש יקדה. ומה נמלצו אמרותיו נהשתסך רגשות לנו נאש ליהם לתע! ירושלים עיר הקדש. אשר היתה מיתי קדם קדמתה גלילת יוסי משוש לנל האר!; ועתה הורד לאדן ננודה, התנצלה עדיה מעליה, אנדו נל מממדיה, ואת יקר מפארת נתיה השאננים ׳ כי תתת היכלי עונג ׳ מעון תניס, ואתת מעשה ידי אמן דאגני נזר מתנוססות, אגני קיר תגשצות. והמליץ סיקר הזה מקונן עליה, נאשר יקונן איש נראיתי יעיתו אילת אהניס שוכנת על ערש דוי, יתנקש ני ירא 0׳ נעניה׳ ימניש מזורה וישים תדנרס כעדן - ויהי היא ערס גלה לדנר והנה נסת צופים יוצאת מעניו עם סופד מהיי נדנרי שיד הנאהניס והנעימים האלה: יך־ירות נפשי י• מחמד עיני! ,עתה יף תעזבני י. אכן רק אז תשבח ימיני, .עת בלבי לא עיור אזבדכי.